«דמוקרטיה גזעית» היא מושג שאומר שבברזיל אין גזענות. הרעיון מבוסס על הטענה שרוב הברזילאים אינם שופטים אחרים לפי הגזע שלהם.
רוב הסוציולוגים והאנתרופולוגים רואים זאת כמיתוס. הם מצביעים על אי־שוויון ברור וניצול שמעניקים יתרון ללבנים בברזיל.
בברזיל ביטול העבדות היה הדרגתי ולא לווה במערכת חוקית של הפרדה גזעית כמו במדינות אחרות. במקום זה נוצרו דרכים חברתיות שונות להתייחסות לגזעים.
שני רעיונות מרכזיים עיצבו את זה: "הלבנה", האמונה שהגירה ונישואי תערובת יביאו ל"שיפור" בעזרת תכונות לבנות; ו"היעדר אפליה גזעית", רעיון פוליטי־אידאולוגי שהדגיש הרמוניה בין גזעים.
הסוציולוג ז'ילברטו פריירה חיזק את התפיסה הזו ב־1933, כשהציג את העבדות כתופעה פחות אלימה ומהוגנת יותר. מבקרים טוענים שתיאור כזה מטשטש ניצול, כולל ניצול מיני של נשים אפריקאיות.
לאחר מלחמת העולם השנייה באה משלחת של האו"ם לחקור את המצב. החוקרים ראו פערי מעמד בין לבנים לשחורים, אך פירשו חלק מהפערים כהשלכה של עוני היסטורי ולא רק של גזענות ישירה.
בשנות ה־60 מרווין הריס טען שקשה לקטלג אנשים לפי גזע בברזיל. הממשל הצבאי אף דחק שלא להגדיר גזעים רשמית. בשנות ה־80 המרשם הראשון שבו נתבקשו אנשים לציין צבע עור הראה תגובות רבות ושונות, ומהמחקר עלה דפוס של אפליה נגד אפרו־ברזילאים.
למרות המחקרים והנתונים, הרעיון של דמוקרטיה גזעית נשאר נפוץ בשיח הציבורי. חוקרים ממשיכים להראות שהגזענות בברזיל מתבטאת במבנים חברתיים, כלכליים ותרבותיים ולא רק בעימותים גלויים.
דמוקרטיה גזעית היא רעיון שאומר שאין גזענות בברזיל. גזענות היא יחס רע לאנשים בגלל צבע העור.
הרבה חוקרים חושבים שזה לא נכון. הם רואים פערים ברורים בין לבנים לשחורים. הפערים האלה נותנים ללבנים יתרון.
בברזיל ביטלו את העבדות לאט. לא נוצר חוק של הפרדה אחרי זה.
הייתה שם גם אמונה שנקראת "הלבנה". הלבנה פירושה לחשוב שתכונות לבנות טובות יותר.
סופר ב־1933 אמר שהחברה בברזיל הרמונית. אחרים אמרו שזה מטשטש מעשי ניצול, כולל ניצול מיני.
האומות המאוחדות שלחו אנשי חקירה אחרי מלחמת העולם השנייה. בשנות ה־80 מרשם־אוכלוסין הראה שהאפרו־ברזילאים סובלים מאפליה.
עד היום אנשים מדברים על הרעיון הזה. חוקרים מראים שיש גזענות גם בלי רעש גדול, דרך כללי חברה וכלכלה.
תגובות גולשים