הלוח העברי הוא לוח ירחי-שמשי (הוא משלב את מחזורי הירח והחמה). החודש מתחיל במולד הלבנה, כלומר בהופעת הירח החדש, והוא יכול להיות 29 או 30 יום. בשנה פשוטה יש 12 חודשים, ובשנה מעוברת מוסיפים חודש נוסף, עיבור, כלומר הוספת חודש כדי להתאים את השנה למחזור השמש.
הסידור הזה שומר שהחודשים ייקבעו לפי הירח, אבל אורך השנה הממוצע יתאים לשנה השמשית. שנה פשוטה בלוח העברי היא כ-353, 355 יום, ושנה מעוברת כ-383, 385 יום. היממה בלוח מתחילה בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, לא בחצות היום.
חגי ישראל ומועדים נקבעים לפי הלוח העברי. בעבר קבע בית הדין את תחילת החודש בעדות ראייה, כלומר כששני עדים דיווחו על ראיית הירח החדש. גם החלטת העיבור נעשתה אז על ידי בית הדין, לפי צרכים חקלאיים ושיקולים נוספים.
מאוחר יותר הלוח הפך ללוח מחושב עם כללים ברורים. הכללים האלה מתחשבים בחישובים אסטרונומיים ובצורך שמועדים ייפלו בימים מסוימים בשבוע (לדוגמה בכלל "לא אד"ו ראש", ראש השנה לא יפול בימים ראשון, רביעי או שישי). המסורת מייחסת את המעבר ללוח מחושב לתקנת רבי הלל הנשיא בשנת ד'קי"ט (359 לספירה), והקביעה הסופית של הכללים נעשתה בסוף תקופת הגאונים.
שמות החודשים המוכרים היום הגיעו מבבל בתקופת הגלות. בספרים מוקדמים יותר בחיבורי המקרא הן נזכרו בדרך כלל במספרים (החודש הראשון, השני וכו'). בכיוון המנהג, מונים את החודשים מהחודש ניסן, שבו אירעה יציאת מצרים על פי המסורת. במאות האחרונות נהוג גם למנות שנים מאז בריאת העולם לפי מסורות שונות, אך זה אינו חלק מהחוקים הבסיסיים של הלוח.
הלוח העברי משתמש גם בירח וגם בשמש. חודש מתחיל במולד הלבנה. מולד הוא הירח החדש.
חודש יכול להיות 29 או 30 יום. שנה רגילה יש בה 12 חודשים. בשנה מעברת מוסיפים חודש כדי שהלוח יתאים לשמש. זה נקרא עיבור, הוספה של חודש.
יום חדש מתחיל בלוח הזה כששוקעת השמש. החגים היהודיים נקבעים לפי הלוח.
בעבר היו מביאים עדים שאמרו שראו את הירח החדש. היום יש חוקים שחושבים את הלוח מראש. שמות החודשים הגיעו מגלות בבל. מעבר לים כתבו לפעמים את החודשים במספרים. לפי מנהג, המניין מתחיל בחודש ניסן.
תגובות גולשים