דמוקרטיה ישירה היא שיטת ממשל שבה כל האזרחים מקבלים החלטות באופן אישי, ללא מתווכים או נציגים. גם בעידן המודרני משתמשים בדמוקרטיה ישירה בתוך מערכות של דמוקרטיה ייצוגית, כלומר שיטה שבה האזרחים בוחרים נציגים שיחליטו במקומם. דוגמה מודרנית לשימוש ישיר היא משאל עם, הצבעה שבה כל הציבור מחליט בנושא מסוים.
הדוגמה המפורסמת היא הדמוקרטיה האתונאית. היא פעלה בערך מ-450 עד 332 לפנה"ס. אזרחים אתונאיים היו גברים שהשלים גיל 21 והוריהם אזרחי אתונה. נשים ואחרים לא נחשבו אזרחי בחירה. האזרחים מילאו תפקידים בכל הרשויות: המבצעת, המחוקקת והשיפוטית.
כמעט מדי שבוע התכנסו האזרחים בפניקס וקיבלו החלטות על חוקים והצעות. נדרש קוורום של כ-6,000 אזרחים. חברי המועצה (500 אזרחים) נבחרו בהגרלה, משיטה שבה בוחרים על ידי מזל, לא בבחירה ישירה, ופעלו שנה אחת. מערכת המשפט התבססה על הגרלות רבות: מדי שנה הוגרלו כ-6,000 אזרחים לתפקידי שיפוט, ובמשפטים השתתפו לעתים 201 עד 1,501 שופטים. כל האזרחים נחשבו שווים בפני החוק (איזונומיה, שוויון משפטי).
דמוקרטיה ישירה מלאה קיימת בקנטונים גלרוס ואפנצל אינר-רודן בשווייץ. צורות של דמוקרטיה ישירה קיימות גם בשווייץ מאז 1848, בקובה מאז 1842, ובמדינות בארצות הברית. ברובן מערבבים דמוקרטיה ייצוגית עם כלים ישירים: אזרחים יכולים לאסוף חתימות כדי להביא הצעה להצבעה כללית.
ההבדלים בין השיטות הם בסמכויות הציבור, במספר החתימות הנדרש, בפיזור החתימות ובתקופת איסופן. סמכויות הציבור יכולות לכלול חקיקה, שינויים בתקציב, ביטול חוקים, שינוי חוקה או הדחה של נבחר. שווייץ, למשל, לא מאפשרת ברמת הפדרציה שינוי תקציב בהצבעה כללית, בעוד שבקנטונים מסוימים כן.
מכסת החתימות משתנה: בשווייץ נדרשות כיום כ-100,000 חתימות. בארצות הברית נהוג לחשב את המכסה כאחוז מהמצביעים בבחירות הקודמות למושל. חלק מהמדינות דורשות פיזור חתימות בין המחוזות, כמו אלסקה ונבדה. בחלק מהמקרים קיימות גם מגבלות זמן לאיסוף החתימות.
יש גם דוגמאות במקומות עבודה, שבהן עובדים מקיימים דמוקרטיה ישירה מקצועית ומנסים להגיע להחלטות בהסכמה.
ב-10 באוקטובר 1911 הפכה קליפורניה למדינה עם סמכויות דמוקרטיה ישירה. השינויים אפשרו לחוקק באמצעות יוזמות אזרחיות, להדיח נבחר ציבור ולבטל חוקים.
תהליך החקיקה על ידי האזרחים כולל מספר שלבים: ניסוח החוק על ידי המציע וחתימה ראשונית של 25 בעלי זכות בחירה; הגשת הטיוטה למשרד המשפטים לצורך כותרת וסיכום; ניתוח כספי שמשרד האוצר מכין בתוך עד 25 ימי עבודה; ואיסוף חתימות, למציע יש 150 יום לאסוף את המכסה, וההגשה צריכה להיות לפחות 131 ימים לפני ההצבעה הכללית.
מכסת החתימות בקליפורניה נקבעת כאחוז מהמצביעים בבחירות הקודמות: חוק רגיל דורש 5% (נכון ל-2007: 433,971 חתימות), ותיקון לחוקה דורש 8% (נכון ל-2007: 694,354 חתימות). לאחר ההגשה מתבצע מדגם ראשוני של החתימות בתוך 8 ימים, וממנו מחליטים על ספירה מלאה.
השיטה השווייצרית משלבת ייצוג ודמוקרטיה ישירה; הכלי הישיר חשוב בהחלטות והכלי הייצוגי חשוב בהכנה לחקיקה. במדינות ארצות הברית נערכו אלפי משאלים; קליפורניה לבדה העבירה מעל 1,200 יוזמות ישירות.
הוגים אנרכיסטים הציעו שקהילות ינהלו את עצמן בדמוקרטיה ישירה. התפתחויות טכנולוגיות ומחשוב הפכו את קבלת ההחלטות של המוני אנשים לטכנית אפשרית. האינטרנט מסייע להעברת מידע ורעיונות בצורה מבוזרת, ותסכול מאמון נמוך במוסדות נבחרים וחלש בהשתתפות בבחירות חיזקו את הרעיון להרחיב כלים ישירים.
תומכי הדמוקרטיה הישירה טוענים שהשימוש בנציגים יוצר נתק בין המנהיגים לציבור. הם רואים בכך מקור לחוסר אמון ולמימוש מוגבל של עקרון הדמוקרטיה. מודלים משולבים נקראים דמוקרטיה דינמית או היברידית, שבה האזרחים ממנים נציגים אך יכולים גם להשתתף ישירות ולהדיח אותם.
דמוקרטיה ישירה היא דרך לקבל החלטות שבה כל האנשים שותפים ישירות. זה אומר שאנשים מצביעים בעצמם על נושאים חשובים.
באתונה העתיקה, לפני יותר מ-2,300 שנה, הגברים שהיו אזרחים התכנסו וקיבלו החלטות יחד. הם נאספו בפניקס ושפטו על חוקים. האזרחים נחלקו גם למשימות כמו מועצה ושירות כשופטים. רק גברים בשנות העשרים לחייהם נחשבו אז אזרחים.
כיום יש דמוקרטיה ישירה מלאה בקנטונים מסוימים בשווייץ. גם בשווייץ ובכמה מדינות אחרות יש שילוב: אנשים בוחרים נציגים, אבל גם יכולים להביא הצעה להצבעה בעזרת חתימות. משאל עם הוא הצבעה של כולם על שאלה אחת.
ב-1911 קליפורניה נתנה לציבור את הזכות להציע חוקים. מי שרוצה להציע חוק צריך לכתוב אותו, לקבל עזרה מהמשרד המשפטי, לבדוק את ההשפעה הכספית ואז לאסוף חתימות. יש תקרה של חתימות כדי להביא את הנושא להצבעה.
בשווייץ יש תכופים הצבעות שבהן האזרחים מחליטים. בארצות הברית נערכו אלפי הצבעות כאלה, והרבה מהן בקליפורניה.
רעיונות ישנים אמרו שקהילות יכולות לנהל את עצמן. היום האינטרנט וטכנולוגיות אחרות מקלות על שיתוף מידע והצבעה של אנשים רבים.
בדמוקרטיה ייצוגית בוחרים נציגים שיחליטו עבור הציבור. בדמוקרטיה ישירה האזרחים מחליטים בעצמם. יש מודלים שמשלבים את שני הדרכים.
תגובות גולשים