דנטון (סרט)

"דנטון" הוא סרט בבימוי אנדז'יי ויידה, על חייו של ז'ורז' דנטון. התסריט נכתב ביחד עם ז'אן-קלוד קרייר. תפקיד דנטון בטריל את ז'ראר דפרדייה, ורובספייר גילם השחקן הפולני וויצק פז'ניאק.

הסרט הופק ב-1983 בתקציב של 24 מיליון פרנק צרפתי. בתחילה התוכנן כהפקה משותפת של צרפת ופולין, אבל הפולנים הסירו את חסותם. הצילומים נערכו כולן בצרפת, עם תמיכה כספית של ממשלת צרפת. חלק מצוות השחקנים והצוות היו פולנים, וחלקם צרפתים.

ויידה עבד על התסריט עם קרייר. ויידה העלה ב-1975 בוורשה את המחזה "המקרה של דנטון", והסרט המשיך את העיסוק בדמויות אלה. היצירה צולמה ונערכה במהירות, והושלמה בתוך שנה.

הסרט שומר על מסגרת המחזה: רובספייר, החולה, קם מחלום בלהות. העלילה מתמקדת ביחסים בין רובספייר לדנטון ובתוצאות האנושיות של החלטות אידאולוגיות.

דנטון מוצג כמנהיג כריזמטי שמקבל כוח מהעם. רובספייר מוצג כסגפן וקנאי, שמושגי כוחו מגיעים מהמנגנון המפלגתי. הוא רואה זהות בין האומה לבין מפלגתו. קנאתו של רובספייר ביחס לקשריו של דנטון עם האנשים ניכרת בסרט.

ויידה מציג את העימות גם כשיח בין אינטלקט לרגש. אצל רובספייר הטרור הוא סוג של פתרון אינטלקטואלי; אצל דנטון המאבק הוא אישי ורגשי. ויידה לא נוקב בעמדה ברורה; מה שעניין אותו הוא הקונפליקט בין מי שרוצה להמשיך את המהפכה לבין מי שרוצה לעצור אותה.

במהלך הסרט דנטון מסרב להכיר בסמכותו של הטריבונל המהפכני, הטריבונל הוא בית דין שנוצר בתקופת המהפכה. דנטון דורש משפט על ידי העם. התביעה, המיוצגת על ידי תומכי רובספייר, מציגה את הטיעון שאי-אפשר שיהיו שני מנהיגים שנטענים כנציגי העם.

ההחלטה להוציא את דנטון להורג ממחישה לויידה כיצד ניצחונו של אחד יכול להפוך לכישלון מוסרי ופוליטי.

למרות ש"העם" הוא נושא מרכזי, הוא כמעט אינו מופיע בסצנות המוניות. יש מעט זירות גדולות, והרבה קלוז-אפים; קלוז-אפ הוא צילום קרוב של הפנים.

ויידה מראה את העם כבלתי יציב, מבולבל ומפוחד. האנשים תומכים בטרור למרות פחדם. הם מעריצים את דנטון, אך לא מונעים את הוצאתו להורג. שאלת האשמה חוזרת: חבריו של דנטון מציעים לו לקחת את השלטון, והוא מסרב. ייתכן שזה עייפות, התנגדות לאלימות, או אמונה שהעם יתערב.

הסרט גם מציג צעדים מדיניים מוטעים והשפעתם על ההיסטוריה. ויידה ראה בקולנוע כלי לחשוף דברים שההיסטוריография התעלמה מהם.

הסרט מעורר השוואות למהפכות מודרניות. צופים ומבקרים מצאו הדים למהפכת אוקטובר ולתנועת "סולידריות" בפולין של שנות ה-80. ויידה עצמו זוהה עם סולידריות, אך התנגד להשוואה ישירה מדי. בסרט מופיעים קטעים שמזכירים תורים ללחם ועבודה אינטנסיבית של וועדות, מה שמעלה אסוציאציות לפולין של 1981.

ההשוואה למהפכת אוקטובר ברורה יותר: גם שם מנהיגים שהתנגדו הודרו מההיסטוריה, ולעתים נטהרו כלא היו.

בסצינות הצילומים יש רמיזה לצייר ז'אק-לואי דויד, שמצויר מצייר את דנטון בדרך לגיליוטינה. דויד מופיע כדמות קצרה בסרט.

הביקורות היו חלוקות. חלק ראו בסרט חסר דינמיות וקצב בגלל שהוא עיבוד של מחזה רעיוני. חלקים מהדיאלוגים נשמעו כנאומים ארוכים. השחקנים הפולנים זכו לביקורת על משחק מוגזם. לעומתם, השחקנים הצרפתים, ובכללם דפרדייה כ דנטון, נחשבו לריאליסטיים יותר.

התפאורה ושאר אמצעי ההפקה מאופיינים באיפוק. ויידה הסביר שהצניעות בקולנוע חשובה כדי לא להחליש סצנות טעונות רגשית.

"דנטון" הוא סרט על הלוחם הפוליטי ז'ורז' דנטון. הבמאי הוא אנדז'יי ויידה. התסריט נכתב עם ז'אן-קלוד קרייר.

הסרט יצא ב-1983. עלה 24 מיליון פרנק. בתחילה רצו להפיק אותו בצרפת ובפולין. בסוף צילמו הכל בצרפת. היו שחקנים פולנים וצרפתים.

במרכז עומדים דנטון ורובספייר. רובספייר חולם חלום מפחיד. דנטון הוא מנהיג חזק שאהוב על העם. רובספייר ביישן וקנאי. שניהם טוענים שהם מייצגים את העם.

דנטון מסרב להכיר בבית הדין של המהפכה. ה"טריבונל" הוא בית דין מיוחד בזמן מהפכה. הוא רוצה שהעם שישפוט אותו. זה מוביל למאבק ולהחלטות קשות.

הסרט לא מראות הרבה המונים. יש הרבה תמונות קרובות של הפנים. קלוז-אפ הוא צילום קרוב של הפנים.

ויידה מראה שהעם מבולבל. אנשים מצטערים ופוחדים. הם אוהבים את דנטון, אבל עדיין לא מצליחים לעצור את ההתרחשויות.

אנשים ראו בסרט דמיון למהפכות אחרות, כמו מהפכת אוקטובר ולתנועת סולידריות בפולין. כמה מבקרים אמרו שהסרט כבד בדיבורים. אחרים חשבו שהתפאורה צנועה ונכונה.