דני קיי

דֶנִי קֶיִי (נולד דוד דניאל קמינסקי, 18 בינואר 1911, 3 במרץ 1987) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה, זמר וקומיקאי יהודי‑אמריקאי. הוא גדל בברוקלין, ניו יורק, לבני זוג יהודים שהיגרו מאוקראינה.

הניסיון הבימתי הראשון שלו הגיע בחגורת הבורשט (אזור מרוכז של בתי הארחה יהודיים בהרי הקטסקיל). ב‑1935 הופיע בסרט קצר בשם "Moon Over Manhattan" והציג דמויות מהגר מהיר דיבור.

בשנת 1941 כיכב בברודוויי במחזמר "גברת באפלה" של איירה גרשווין וקורט וייל. התפקיד הצליח מאוד, ובמיוחד השיר "צ'ייקובסקי", שבו חיקה שמות של מלחינים כדי להצחיק.

הסרט הארוך הראשון שלו היה "אל הנשק" (1944), עיבוד למחזמר. מפיק בשם סמואל גולדווין הציע לו ניתוח אף בגלל מראהו, אך קיי סרב. במקום זאת שינה את צבע שיערו לאדמדם, מה שהפך לחלק ממראה הבמה שלו.

לאחר מכן הופיע בשורה של סרטים וזכה להכרה בשירים כמו "טמבולינה טמבולינה" ו"הברווזון המכוער" מתוך הסרט "הנס כריסטיאן אנדרסן" (1952). אשתו, סילביה פיין, כתבה חלק מהמילים לשיריו. קטעים מפורסמים שלו כללו חיקויים והדגמות מוזיקליות, כמו הקטע שבו הוא מנווט שיחה עם התזמורת ו'מחקה' כלי נגינה.

מעבר לקולנוע, הופיע גם ברדיו ובטלוויזיה, והקליט מופעים רבים. בין הופעותיו המפורסמות הייתה הופעת אורח בתוכנית החבובות ב‑1978.

בשנת 1956 ביקר בישראל. בהופעותיו הגיעו אלפי ילדים, והתקהלויות קשות גרמו לפציעות, דווח על ילדה בת 12 שנרמסה ופונתה לבית חולים, ועוד מספר ילדים שנזקקו לעזרה ראשונה.

קיי פעל רבות בתחום ההומניטרי. הוא שימש כשגריר עבור UNICEF (הקרן של האו"ם לילדים) והופיע בבתי חולים לילדים. כחלק מפעילותו, ביקר לעתים קרובות בישראל והופיע במופעי צדקה. במהלך מלחמת יום הכיפורים ביקר פצועים ישראלים, וניצח מספר פעמים על הפילהרמונית הישראלית במופעים לתרומה.

קיי הכיר את סילביה פיין בעבודתם על הופעה ב‑1939. הם נישאו ב‑3 בינואר 1940. בתם היחידה, דינה קיי, נולדה ב‑17 בדצמבר 1946. הזוג התגרש זמנית ב‑1947 אך חזרו ונשארו נשואים עד מותו של קיי.

דני קיי נפטר ב‑1987 בגיל 76 מהתקף לב, אחרי מאבק בדלקת כבד. בשנות השמונים עבר ניתוח מעקפים ובאותה תקופה קיבל הפטיטיס C (מחלת כבד המועברת דרך עירוי דם באותן שנים). הוא נקבר בבית הקברות קנסיקו, ניו יורק. סילביה פיין קיי נפטרה ב‑1991 מאמפיזמה וקבורה לצדו.

קיי קיבל פרסים והוקרות רבות: פרס אמי על התוכנית "The Danny Kaye Show" (1963), פרס כבוד ע"ש ג'ין הרשהולט על תרומה לקולנוע (1981), וכוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד על המוזיקה, הרדיו והקולנוע. ב‑1983 הוענקה לו אבירות מדנמרק על הופעתו כנס כריסטיאן אנדרסן. באותה שנה קיבל גם פרס מפעל חיים מגילדת שחקני המסך. ב‑1986 קיבל אות הוקרה מטעם לגיון הכבוד על פעילותו למען ילדים. לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ב‑1987. ברחוב בתל אביב נקרא על שמו.

קיי הופיע בעשרות סרטים וסרטים קצרים, בהם שיתף פעולה כזמר, רקדן, לוליין ולעיתים כמנצח תזמורת. כמה מהקטעים המוזיקליים והקומיים שלו נזכרים עוד בתרגומים ובביצועים בשפות אחרות.

דני קיי נולד ב‑1911 בבירה ברוקלין, ניו יורק. שמו המקורי היה דוד דניאל קמינסקי. הוריו עלו לאמריקה מאוקראינה.

הוא התחיל להופיע במקומות שנקראו "חגורת הבורשט" (בתי חופש יהודיים בהרים). ב‑1935 שיחק בסרט קצר. בשנת 1941 הופיע בברודוויי ושם התחילו להכיר אותו רבים.

הסרט הארוך הראשון שלו יצא ב‑1944. דני היה שחקן, זמר וקומיקאי (אדם שעושה בדיחות). הוא גם רקד וחיקה כלי נגינה בצורה מצחיקה. בשירים מתוך הסרט "הנס כריסטיאן אנדרסן" היו להיטים שהוא ביצע.

הוא הופיע ברדיו ובטלוויזיה. ב‑1978 הופיע גם בתוכנית עם בובות מפורסמת.

בשנת 1956 ביקר בישראל. הופעותיו משכו אלפי ילדים. בתאונה של ההמון נפגעה ילדה והובלה לבית חולים.

דני עזר לילדים דרך ארגון UNICEF (ארגון שעוזר לילדים בעולם). הוא גם הופיע בבתי חולים ועזר לאנשים שנפצעו במלחמה.

הוא התחתן עם סילביה פיין ב‑1940. יש להם בת, דינה, שנולדה ב‑1946. דני נפטר ב‑1987 בגיל 76. הוא סבל ממחלת כבד שקיבל לאחר עירוי דם, ואז לקה גם בהתקף לב. הוא וקבור בקבר משפחתי בניו יורק.

דני קיבל פרס טלוויזיה חשוב, אמי, על תוכניתו. דנמרק נתנה לו כבוד על סרט שבו שיחק. לאחר מותו קיבל פרס גדול מהנשיא האמריקאי. בעיר תל אביב יש רחוב על שמו.