דר שטירמר

דֶר שטירמֶר (Der Stürmer, "המסתער") היה שבועון תעמולה נאצי, עיתון שנועד לשכנע אנשים באידיאולוגיה הנאצית. נוסד באביב 1923 על ידי יוליוס שטרייכר והופיע עד 1945. בשיאו הגיע להדפסה של כ-800,000 עותקים.

בהתחלה לא היה העיתון פופולרי. אחרי עליית הנאצים לשלטון ב-1933 התרחבה תפוצתו. העיתון הוצב במקומות הומים ובתחנות, הוחלפה תצוגת המדרגות מדי שבוע, והוצבו "משמרות שטירמר" שהגנו על המוצרים מפני קריעה.

העיתון שימש במה להסתה אנטישמית חריפה. שטרייכר האשים את היהודים באחריות למשברים כלכליים, אבטלה ואינפלציה, וחידש עלילות דם, האשמות שקריות שהאשים יהודים ברצח ילדים לצורכי טקס. בתוכן הופיעו גם ספרי ילדים, משחקי לוח ותכנים שנועדו להשפיע כבר מגן הילדים.

הסגנון היה גס ופשוט. העיתון חזר על משפטי תעמולה קצרים ובהירים, ונטל כמוטו את הסיסמה של היינריך טרייצ'קה: "היהודים הם אסוננו" (בגרמנית: "Die Juden sind unser Unglück").

האטרקציה החזותית הבולטת הייתה קריקטורות אנטישמיות. קריקטורה ראשונה של פיליפ רופרכט (שם עט: "פיפס") הופיעה ב-1925. קריקטורות אלה הגחיכו והמעיטו בערכם של יהודים, ובשילוב טענות על פשעים הן חיזקו שנאה בציבור.

במהלך שנות ה-30 פרסם העיתון מהדורות מיוחדות בכנסים נאציים, שהתמקדו בהאשמות כביכול של פשיעה וטקסים אירוטיים של יהודים. מאמרים כאלה עוררו מחאות מצד נציגות יהודי גרמניה.

בשנות ה-40 דעכה הופעתו בגלל מחסור בנייר והיעדר יהודים ברחובות גרמניה. הגיליון האחרון יצא בפברואר 1945.

יוליוס שטרייכר נשפט במשפטי נירנברג על ההסתה ועמד מאחורי פגיעה בחייהם של יהודים. הוא הורשע והוצא להורג. הקריקטוריסט פיליפ רופרכט נדון לחמש שנות עבודת פרך ומאוחר יותר מת במינכן בגיל 74.

היחס למערכת היה מעורב. מנהיגים רבים סלדו מהסגנון הגס שלו. הימלר והיטלר העריכו את כוח ההשפעה של העיתון, אך גורמים אחרים, כמו הרמן גרינג, אסרו על הפצתו במשרדיהם. הפסקות בהופעה או השעות של שטרייכר אירעו בגלל תלונות על נזק לשמו של המשטר.

חומרים וקריקטורות מהעיתון עדיין נשלפים על ידי קבוצות אנטישמיות עד היום. אתר קיצוני בארצות הברית קרא עצמו על שמו של העיתון (The Daily Stormer), ועורכו הוא אנדרו אנגלין.

דֶר שטירמֶר (Der Stürmer) היה שבועון גרמני שנולד ב-1923. יוליוס שטרייכר הקים אותו. העיתון הופיע עד 1945.

העיתון הפיץ מסרים שנועדו לשנוא קבוצה של אנשים. מסרים כאלה נקראים תעמולה. הוא האשים בלי הוכחה את היהודים בבעיות שונות.

העיתון הפך לפופולרי אחרי 1933. היה לו תפוצה גבוהה. הוא הוצב במקומות ציבוריים כדי שכולם יראו אותו.

היו בו הרבה ציורים שנקראים קריקטורות. קריקטורות הן ציורים שמגחיכים אנשים. ציורי העיתון הציגו יהודים בצורה מעליבה.

העיתון גם פרסם ספרים ומשחקים לילדים, כדי להשפיע על ילדים.

ב-1945 הופסק פרסום העיתון. אחרי המלחמה שטרייכר נשפט ונידון למוות. הקריקטוריסט נדון לעונש מאסר.

חומרים מהעיתון עדיין משמשים קבוצות קיצוניות. אתר אמריקאי קיצוני קיבל שמו מהמגזין הזה.