השמות "דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב" מיוחסים על ידי אונסק"ו (הארגון לשימור אתרי מורשת עולמית) לארבע ערים נבטיות בנגב, שהוכרזו ב-2005 כאתר מורשת עולמית. הערים המרכזיות הן עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה. בהכרזה נכללו גם מצודות, חאנים (תחנות מנוחה לסוחרים), אבני דרך, קטעים מדרכים עתיקות ושרידי שימוש חקלאי.
תחילתה של דרך הבשמים הוכרזה עוד קודם לכן, בשנת 2000, כאתר בשם "ארץ הלבונה" בעומאן. היוזמה להגשת הבקשה לאונסק"ו קודמה על ידי משרד לשיתוף פעולה אזורי בסוף שנות ה-90. המטרה הייתה לקדם תיירות בנגב ולחזק שיתוף פעולה אזורי לאורך הנתיב.
הנתיב ההיסטורי חיבר את דרום חצי האי ערב ועד נמלי הים התיכון, במרחק כולל של כ-2,000 ק"מ. השימוש בו החל במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, כשגמל נהפך לכלי הובלה מרכזי. הנבטים (עם מסחרי שחי באזור) הפכו לשולטים בדרך למשך כ-500 שנה, בערך מהמאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס.
הדרך נודעה בעיקר בסחר בבשמים: מור ולבונה (בשמים ששימשו לפולחן ולהסרת ריח), וכן בתבלינים, מלח ואספלט מים המלח. הסחורות הועברו בשיירות (קבוצות גמלים ופרדות שהלכו יחד), שדרשו אספקה ונהגו למשוך שודדים. לאורך הנתיב שרדו קטעי דרך רחבים, אבני דרך, סכרים, תעלות ומאגרי מים.
בתחילת המאה ה-2 לספירה סיפחה הרומאיים את ממלכת הנבטים, והדרך עברה לשליטתם. לאחר שקיעת השלטון הרומי והתמורות הבאות, חלק מהערים ננטשו אחרי הכיבוש הערבי במאה ה-7.
האתרים המוכרזים פרוסים על קטע של כ-100 ק"מ בנגב, ממואה הנבטית ליד הגבול עם ירדן ועד חלוצה ליד גבול מצרים. רובם הוקמו לאורך הנתיב מפטרה לנמל עזה; ממשית בולטת כנקודה שיצאה צפונה לעבר דמשק.
עד סוף 2021 רבים מקטעי הדרך היו סגורים לציבור, בין השאר בגלל שטחי אש ושמורות סגורות. ב-1 בנובמבר 2021 הושק פיילוט שאיפשר כניסה לשניים מהמקטעים דרך אישורי מסע דיגיטליים (פרמיטים). כדי לשמור על המקטעים נדרשים מטיילים ללכת רק בתוואי המסומן, לא להזיז או להוסיף אבנים, ולא לדרוך על שרידי קירות ומתקנים.
שניים מהמקטעים בפיילוט: רמת נקרות (כ-7 ק"מ) ומקטע מנפתול נחל עומר לאורחן מור (כ-2 ק"מ). קטע אחר הפתוח בחופשיות הוא החציה של מכתש רמון בין מצד סהרונים למצד מחמל, שאורכו כ-10.5 ק"מ אך קשה לבצע בשלמותו ביום אחד.
בפברואר 2018, במיזם שחזור הליכה רציפה בין פטרה לעבדת, התגלה קטע אבוד באורך כ-7 ק"מ בין מצד מחמל לבין מצד גרפון.
״דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב״ היא קבוצת אתרים היסטוריים שהוכרזו על ידי אונסק"ו (ארגון ששומר אתרי היסטוריה). ההכרזה התייחסה לארבע ערים נבטיות: עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה. סביב הערים יש גם מצודות, חאנים (מקומות מנוחה לסוחרים) ושרידים חקלאיים.
הדרך חיברה את ערב לים התיכון. אנשים התחילו להשתמש בה כשהחלו להוביל סחורות בגמלים. הגמלים הם בעלי חיים שעוזרים לשאת משאות במדבר. הנבטים (עם עתיק) השתמשו בדרך במשך מאות שנים.
הדרך שימשה להעברת בשמים חשובים, כמו לבונה ומור (ריחות מיוחדים ששימשו בטקסים). עוד הובילו שם תבלינים, מלח וחומר בשם אספלט ששימש לאטום אוניות.
הסוחרות נעו בשיירות (קבוצות גמלים). לשיירות היו הרבה סחורות וגם מזון וציוד.
בהמשך הרומאים שלטו בדרך. מאוחר יותר חלק מהערים ננטשו.
האתרים בקטע של כ-100 ק"מ בנגב, ממואה ליד הגבול עם ירדן ועד חלוצה ליד מצרים. גדלי המקטעים משתנים, וחלקם פתוחים לטייל בם רק אחרי רישום באינטרנט.
ב-2021 הושקו הרשאות דיגיטליות לטיול בשני מקטעים: רמת נקרות (כ-7 ק"מ) ומקטע קצר של כ-2 ק"מ. יש גם מקטע פתוח שחוצה את מכתש רמון (כ-10.5 ק"מ). מטיילים מתבקשים ללכת רק בשביל המסומן ולא להזיז אבנים או לדרוך על שרידים.
תגובות גולשים