דרך המשי

דרך המשי הייתה רשת של דרכי מסחר יבשתיות וימיות שחיברה בין צ'אנגאן (שיאן של היום) לבין אזורים במזרח, דרום ומערב אסיה, וגם לאפריקה ואירופה. הרשת פעלה בעיקר מהמאה ה-2 לפני הספירה עד אמצע המאה ה-15. השם נטבע במאה ה-19, אך חוקרים מודרניים לעתים קוראים לה "נתיבי משי" כדי לשקף את המורכבות של נתיבי הים והיבשה.

השם נקשר בסחר המשי, בגד יוקרתי שיוצר בעיקר בסין. התרחבות שושלת האן חיזקה את הקשרים עם מרכז אסיה, וג'אנג צ'יאן נחשב במידה רבה ל"אבי דרך המשי" בגלל מסעותיו ופתיחת הקשרים המערבה. סחורות חשובות כללו משי, תה, פורצלן ובשמים. מהצד המערבי יצאו גמלים, דבש, יין וזהב. המצאות מוצרים כמו נייר ואבק שריפה השפיעו גם הן על מהלכים פוליטיים והיסטוריים.

ביות בהמות המשא, ובפרט הגמל, איפשר הובלת סחורות למרחקים גדולים. הערבות של מרכז אסיה ושבטים רוכבי-סוסים סייעו לפיתוח נתיבי מסחר ארוכים. אוצרות כגון ירקן ולפיס לזולי הגיעו דרך רשתות אלה, וממצאים ארכאולוגיים מעידים על קשרים רחבים בין תרבויות.

המסלולים התגבשו בהדרגה בעקבות גידול במסחר וביחסי חוץ של סין. שגרירויות האן הגיעו עד פרגנה ובאקטיה, והכוחות הסיניים סללו דרכים ושיתפו פעולה עם מדינות מקומיות. הסחורות נשאו בדרך כלל דרך שרשרת של מתווכים ולא על ידי סוחר אחד לאורך כל הדרך.

הרומאים הכירו מוצרי מזרח כבר בעת העתיקה וביקשו משי וסחורות נוספות. אף שמסלולים ימיים התפתחו מקצה לקצה, היה גם סחר יבשתי שמחבר בין רומא לסין, דרך תחנות מסחר ותחנות חילוף סוסים.

המסלול הצפוני יצא משיאן והתקדם דרך מחוז גאנסו, עבר סביב מדבר טקלמקאן והגיע לקאשגאר. משם המשיך למרכז אסיה ולמערב. המסלולים התפצלו והתחברו שוב, וסחורות מגוונות הובלו בהם על ידי שיירות גמלים.

הנתיב הדרומי עבר על פני הרים גבוהים כמו קארקוראם והינדו-כוש. הוא חיבר את סין לאפגניסטן, לפרס וללבנט. לעיתים הושלמה הדרך בהעברה ימית לנמלים של הים התיכון.

הנתיב הקשור לדלתת הגנגס חיבר דרום-מזרח אסיה עם האוקיינוס ההודי. נתיב זה סייע בהעברת אבני חן וסחורות מאזורי דרום מזרח אסיה לים הגדול.

נתיב ימי חיבר בין דרום-מזרח אסיה, הודו, האגף הערבי ומזרח אפריקה. ספינות יכלו לשאת מטענים גדולים יותר מאשר שיירות גמלים. נתיבים אלה נוהלו על ידי מלחים אוסטרונזיים, סוחרים פרסים וערבים, וגם על ידי ספינות סיניות בשם ג'ונקות.

דרך המשי לא אפשרה רק סחר בסחורות, אלא גם חילופי רעיונות, דתות ומדע. האימפריה הקושנית בצפון הודו שימשה מרכז של השפעות תרבותיות אלה. הופעת האימפריה המונגולית חיזקה את הקשרים בין המזרח למערב.

המרחב שהשאירו המונגולים אפשר מסחר בטוח יחסית ופיתוח הדרכים. מעטים נסעו מקצה לקצה; בדרך כלל סחורות עברו מיד ליד. לאחר נפילת המונגולים והשמעת המגפות, המסחר היבשתי התמוטט.

בשנת 1453 והלאה הסטה של נתיבי אחיזה פוליטיים ותחלופה של כוח עלו, מה שהוביל אירופה לחפש דרכי ים חלופיות. חיפוש זה הביא לעידן התגליות ולשליטתן הימית של מדינות אירופיות.

קיימים אתרים היסטוריים לאורך הנתיבים. אונסק"ו הכירה, בין היתר, במערות מוגאו ולונגמן ובכמה מקבצי אתרים תחת השם "דרכי המשי".

דרך המשי הייתה רשת של דרכים ונתיבים בים וביבשה. היא חיברה את סין למקומות רחוקים כדוגמת הודו, המזרח התיכון, ואירופה. הרשת פעלה בעיקר בין המאה ה-2 לפני הספירה ועד המאה ה-15.

השם נובע ממשי, בד יקר שמיוצר בסין. הסוחרים הובילו משי דרך הנתיבים האלה.

הגמלים והסוסים אפשרו למסחר להתרחב. קיבוצים של סוחרים, שנקראו שיירות, נשאו סחורות רחוק.

השלטון של שושלת האן פתח קשרים עם מדינות במרכז אסיה. המשלחות של ג'אנג צ'יאן עזרו להתחיל את הדרך.

הרומאים רצו משי ומוצרים אחרים מהמזרח. חלק מהסחר נע בים וחלק ביבשה.

למסלול הזה קוראים גם דרך צפונית. הוא עבר דרך ערים כמו קאשגאר והמשיך למרכז אסיה.

המסלול הזה חצה הרים גבוהים. הוא הגיע לאפגניסטן וללבנט.

נתיב זה עבר דרך דלתת הגנגס. דרכו הובאו אבנים וטקסטיל מאזור דרום-מזרח אסיה.

זהו החלק הימי של הדרך. ספינות גדולות הפליגו בין אסיה, הודו והאוקיינוס ההודי. הן יכלו לשאת הרבה סחורה.

דרך המשי העבירה גם רעיונות ודתות, כמו הבודהיזם. האימפריה הקושנית חיברה תרבויות שונות.

המונגולים שמו סדר והחמירו את הדרך. אחריהם המסחר היבשתי פחת מאוד.

כשהדרך התקשחה, אירופאים חיפשו נתיב ימי חדש. זה הוביל לתגליות גדולות בים.

יש אתרים חשובים לאורך הנתיבים. אונסק"ו הכירה בחלק מהם כמורשת עולמית.