דרמה

דרמה היא סוגה שבה שחקנים ממחיזים טקסט כתוב. היא נפוצה בתיאטרון, בטלוויזיה, בקולנוע ובמדיומים אחרים. במקור הייתה מילה כללית ליצירות שנועדו להצגה, בראשן הטרגדיה והקומדיה.

המילה 'דרמה' מגיעה מורה היווני δράμα, שנגזר מ-δραν, שפירושו "פעולה". בדרמה הפעולה מייצגת חיקוי של התנהגות אנושית. כדי שהפעולה תהיה דרמטית היא צריכה לשלב משמעות אישית למבצע וחשיבות שמדברת גם אל הצופים. שילוב זה יוצר תגובות רגשיות כמו צחוק, עצב או הזדהות.

בתיאטרון היווני היו שתי צורות עיקריות: טרגדיה וקומדיה. קומדיה מציגה עימות שנפתר בדרך כלל בסוף בתוצאה טובה, ולעתים מגחיכה נושאים אקטואליים. בטרגדיה הגיבור הוא דמות גבוהה מעמדית או מוסרית שנופלת עקב טעות, גאווה או גורל, ולרוב גובה את המחיר במוות.
אריסטו העלה שלושה תנאים לדרמה קלאסית: אחדות המקום (מקום אחד), אחדות הזמן (משך עד יממה) ואחדות העלילה (עלילה מרכזית אחת).

מרכיבי היסוד הם תסריט עלילתי, דיאלוג (שיחות בין הדמויות) ופעולות שמבוצעות על הבמה. במחזה המצוי יש גם מחוות, שפת גוף והבעות של השחקנים, שעוזרות להעביר את המשמעות. דרמות רבות משלבות אירוניה.

מבנה עלילה קלאסי מתחיל בהצגת בעיה, ממשיך בהתמודדות ומסתיים בפתרון. צווטאן טודורוב תיאר מבנה שבו יש שיווי משקל ראשוני, הפרעה ואז שיווי משקל מחודש, שעשוי להיות שונה מהקודם.
חוקרים מייחסים שתי גישות עיקריות לעלילה: דרמה אינטנסיבית (קלימטית) שמתחילה קרוב לשיא ומתרחשת בזמן קצר ובמקום מצומצם; ודרמה אקסטנסיבית (אפיזודית) שנפתחת מוקדם ומתפרסת על פני זמן ודמויות רבות. לפי ברנרד בקרמן, ההבחנה משקפת גם השקפות עולם שונות על גורל ואחריות הדמויות.
עלילה דרמטית מייצרת מתח באמצעות שאלות גדולות וקטנות, תפניות והפתעות, ולעיתים מספקת הפוגות קומיות להגברת המתח לאחר מכן.

בדמויות דרמטיות יש לעתים תפקידי ארכיטיפ (תבניות בסיסיות של דמות, כמו הגיבור). בניגוד לרומן, אפיון הדמויות בדרמה נותר לעתים פתוח, כדי שהשחקן יוכל למלא אותו. חוקרות כמו תרזה דה לאורטיס מצביעות על זוויות מגדריות בדרמה, למשל נטייה לגרסה "זכרית" שבה הגבר יוזם והאישה תופיע לפעמים באופן פסיבי.

הדיאלוג בדרמה נותן לצופים הצצה למחשבות ולרגשות של הדמויות. בדיאלוגים אלה הדמויות מסבירות את עצמן בצורה ברורה ולפעמים שנונה, יותר מאשר בשיחה יומיומית.

התיאטרון נותן חיבור חי לקהל. תגובות הקהל יכולות להשפיע על ההצגה.

חלק מההגדרות לא מחשיבות סיפורת כ"דרמה" כיוון שבספרות הפעולות מתוארות ולא תמיד מועלות על הבמה. כשממחיזים יצירה, המחוות של השחקן מוסיפות רבדים רגשיים.

הקולנוע אפשר לייצר תחושת מציאות שונה בעזרת צילום ועריכה. זה הרחיב את אפשרויות ההבעה של הבמאים.

הטלוויזיה הפיצה דרמות לכלל הציבור. מאפיינים דרמטיים חדרו גם לפורמטים אחרים, כולל חדשות ופרסומות.

חוקרים רואים בדרמה מראה לשינויים חברתיים ולערכים של תקופה. דרמות יכולות להשפיע על דעות ולגרום למערכות להפעיל צנזורה או להתאים תכנים.


דן אוריין בחן את הדרמה הישראלית. בעשורים הראשונים הוצגו על הבמה קונפליקטים חברתיים שנראו ניתנים לפתרון. מאז שנות ה־80 עלו דרמות שמציגות קונפליקטים כבלתי פתירים, ושיקפו שינוי בחברה. גם הייצוג של דמויות מקבוצות שוליים השתנה לאורך השנים, כאשר מאז שנות ה־70־80 הן קיבלו הופעות מורכבות ושילבו תפקידים ראשיים.

דרמה היא סיפורים שמועלים על במה או מוצגים במסך. שחקנים מגלמים דמויות וקוראים טקסט כתוב.

המילה מגיעה מיוונית ופירושה "פעולה". בדרמה מציגים פעולות של אנשים.

בתיאטרון היווני היו שני סוגים עיקריים: קומדיה וטרגדיה. קומדיה מסיימת בדרך כלל בטוב. בטרגדיה הגיבור עובר דבר רע בגלל טעות או גורל.

בדרמה יש תסריט (הטקסט), דיאלוג (שיחות בין דמויות) ופעולות של שחקנים. השחקנים משתמשים בהבעות ובתנועות להראות רגשות.

עלילה היא סדר האירועים: יש בעיה, הדמויות מתמודדות ועם הזמן מגיע הפתרון. יש עלילות קצרות ומרכזיות ויש ארוכות עם הרבה דמויות.

יש דמויות טיפוסיות שחוזרות בדרמות. השחקן ממלא חלקים שהטקסט לא מגדיר במפורש.

הדיאלוג מגלה לצופים מה הדמויות חושבות ומרגישות. בדיאלוגים נהוג להסביר דברים בצורה ברורה.

בהצגה יש קהל חי. הקהל יכול לצחוק או להתרגש בזמן אמת.

בקולנוע וטלוויזיה משתמשים במצלמה ועריכה כדי לעזור לספר את הסיפור. הטלוויזיה הביאה דרמות אל בתים רבים.

דרמות משקפות רעיונות וערכים של חברות. לפעמים מדינות מגיבות לתכנים האלה בצנזורה.


בישראל שינו הדרמות עם השנים. פעם הוצגו בעיות ונראו ניתנות לפתרון. מאוחר יותר הראו גם קונפליקטים קשים יותר, ודמויות ממגזרים שונים קיבלו מקום גדול יותר על הבמה.