האימפריה המוסלמית

האימפריה המוסלמית (או האימפריה הערבית) היא כינוי לישויות הפוליטיות המוסלמיות שפעלו מאז תקופת מוחמד (570, 632) ועד לתקופה העות'מאנית במאה ה-14. בתקופה הזו לא תמיד הייתה ממשלה אחידה, ומידת השליטה המרכזית השתנתה. ברוב התקופה רוב התושבים קיבלו את דת האסלאם.

לאחר מות מוחמד נבחרו מקורביו להנהיג את הקהילה המוסלמית. הם מינו את אבו בכר כראש המדינה וממלא מקום הנביא. הח'ליף (הח'ליפה) הוא המנהיג הדתי והמדיני של הקהילה. למרות תפקידו הדתי, הח'ליף נתפס גם כמנהיג מדיני.
שלושה ח'ליפים נוספים המשיכו אחר אבו בכר. הח'ליף השלישי, עות'מאן, נהרג ב-656. לאחריו הגיע עימות בין עלי למועאויה. קבוצה קיצונית שהתנגדה לבוררות (הח'וארג', קבוצה דתית-פוליטית קיצונית) הרגה את עלי ב-661.

בית אומיה עלה לשלטון אחרי קרעים פנימיים. בירתם הייתה דמשק. מעשי אלימות נגד משפחת עלי בחזית זו הובילו להיווצרות השיעה, זרם שנבדל מהזרם הסוני.
האומיים העדיפו את התרבות הערבית על פני הפרסית, וכך נוצרו מתחים במזרח. בסוף התקופה התגבר המרוץ לשלטון, וב-750 עלה בית עבאס לשלטון לאחר שהרגו את האומיים. שושלת אומייה המשיכה בממלכה קטנה בספרד.

העבאסים העבירו את הבירה לעיראק, בסופו של דבר לבגדאד. הם חיזקו קשרים עם התרבות הפרסית והשפיעו על הספרות והמנהל. בתקופת הארון א-רשיד (786, 809) פרח הידע והמסחר; זו נקראת לעתים "תור הזהב" העבאסי.
במאות הבאות נחלשו סמכויות המרכז. בעיות כלכליות, מרידות וחלוקת כוח הובילו לעליית גורמים מקומיים. כניסה של עמים טורקים מאסיה האמצעית התחזקה במאות ה-9 וה-10. הסלג'וקים, שבאו מהטורקים, שלטו בבגדאד מ-1055 והפכו את הח'ליף לבעל סמכויות רשמיות פחות. במקביל הופיעה שושלת שיעית נפרדת, הפאטימית, בקהיר (910, 1171).
השושלת האיובית שאיחדה שוב חלקים מרכזיים של העולם המוסלמי הצליחה להדוף את הצלבנים ולחבר מחדש את מרכזי השלטון החשובים.

המונגולים כבשו את בגדאד ב-1258 וביטלו שם את הח'ליפות העבאסית. חלק מצאצאי העבאסים עברו לקהיר, שם הח'ליפות המשיכה בשם בלבד תחת חסות הממלוכים, קבוצה צבאית ששלטה במצרים. הממלוכים שלטו בדרום בעוד שהעות'מאנים התחזקו בצפון.
ב-1453 כבשו העות'מאנים את קונסטנטינופול, וב-1517 הם כבשו את מצרים. כך נוצרה האימפריה העות'מאנית, שהפכה לכוח המרכזי באזור.

האימפריה המוסלמית היא שמו של הקומונות שהיו אחרי מוחמד ועד לפני העות'מאנים. הרבה מקומות וחוקים השתנו במהלך השנים. רוב האנשים שם היו מוסלמים.

אחרי מוחמד נבחרו מנהיגים שקראו להם ח'ליפים. ח'ליף (מנהיג דתי ומדיני) הנהיג את הקהילה. הראשון היה אבו בכר. אחרי כמה שנים היו ריב ואלימות בין קבוצות, ועלי, אחד המנהיגים, נהרג.

בית אומיה שלט מדמשק. אירועים אלימים מול משפחת עלי גרמו להופעת זרם חדש בקרב המוסלמים, השיעה. בסוף התקופה באו עבאסים ושינו את השלטון. אחד מצאצאי האומיים ברח והקים שלטון קטן בספרד.

העבאסים הקימו בירה בבגדאד ועודדו למדעים ולספרות. תקופת הארון א-רשיד הייתה תקופה של פריחה. אחר כך החל החלש של המרכז. העמים הטורקיים החלו להשפיע, והסלג'וקים שלטו בבגדאד מ-1055. במזרח המשיכה לשגשג קהיר עם שלטונות מקומיים.

המונגולים כבשו את בגדאד ב-1258. חלק מהעבאסים עברו לקהיר, שם הח'ליף נשאר רק בתואר. הממלוכים, חיילים ששלטו במצרים, היו חזקים. בסוף העות'מאנים כבשו ואז יצרו אימפריה גדולה ב-1517.