האינטרנציונל הראשון

האינטרנציונל הראשון הוקם בלונדון ב-28 בספטמבר 1864. שמו המלא היה "ההתאגדות הבין-לאומית של העובדים".

הרעיון נבע מקריאה של קרל מרקס ופרידריך אנגלס ב-1848: "פועלי כל הארצות התאחדו". המטרה הייתה שאיגודים של עובדים יתאחדו.

הוועידה הראשונה הייתה בז'נבה ב-1866. היו שם קבוצות בריטיות, אנרכיסטים (אנשים שמתוודים נגד שלטון חזק), סוציאליסטים ורפובליקנים איטלקים. מרקס לא היה במפגש ההקמה. הוא נבחר למועצה והפך למנהיג.

מאוחר יותר מרקס וראש האנרכיסטים, בקונין, הסתכסכו. תומכי בקונין גורשו מהארגון בקונגרס האג. מרקס העביר את המשרד לניו יורק ב-1872. הארגון התפרק בפילדלפיה ב-1876. ניסיונות להחיות אותו נכשלו.

המוניטין של האינטרנציונל כגדול מאוד הוגזם. הליבה הפעילה שלו הייתה בדרך כלל פחות מ-20,000 איש. האינטרנציונל עזר להיווצרות הקומונה של פריז.

רק העובדים עצמם יכולים לשחרר את עצמם. הם צריכים להילחם יחד בכל העולם. עליהם להתארגן במפלגה פוליטית עצמאית כדי להצליח. (מפלגה פוליטית היא קבוצה שמנסה לשנות את השלטון.)

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!