האנשה

האנשה (בלעז: אנתרופומורפיזם) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם, כגון בעלי חיים, חפצים דוממים, כוחות טבע או אלים. זוהי נטייה טבעית של הפסיכולוגיה האנושית.


אנשים מפרשים לעתים התנהגויות של חיות כתגובה אנושית. למשל, חיוך לכאורה של כלב, חתול שמראה התאבלות, או דולפין שנראה "מחייך". גם צורת הפנים של עופות כמו תנשמות עשויה לגרום לנו לראות בהם הבעות אנושיות.


בדיון על בינה מלאכותית יש הנחה לפיה אם מחשבים יהיו חכמים יותר הם יוכלו להציג תכונות אנושיות, כמו מוסר או צמא כוח. רוב החוקרים שמדברים על סיכוני בינה מלאכותית דוחים תרחישים אנתרופומורפיים, אך אנשים עדיין נוטים להעניק למודלים של בינה מלאכותית תכונות אנושיות.

מחקרים מראים שככל שרובוטים ימלאו תפקידים חברתיים, כמו עוזרים או מלווים, תופעת ההאנשה תגבר בממשק שבין בני אדם לרובוטים.

בהבעה פיגורטיבית או ספרותית, חפצים וחיות הופכים לדמויות עם אופי ומניעים. זה יכול להיות פשוט בשירה, או מורכב בפרוזה שבה הייצוג המואנש הופך לדמות ממשית בסיפור.

אנשה נפוצה בספרות ילדים, שם חיות מדברות ולעתים מובילות את הסיפור (למשל "פו הדב"). גם בפנטזיה ומיתוס משתמשים בה כדי להאניש מושגים מופשטים, דוגמאות בולטות כוללות יצירות שניצלו דמויות כמו המוות או החלום כדמויות מישיות. דיסני משתמשת בה רבות בסרטים המצוירים. בשירה ובסאטירה ההאנשה משמשת לייצג סטראוטיפים או להעביר מסר פוליטי, כדוגמת "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול. בספרות העברית יש דוגמאות כמו הכלב בלק ברומן של ש"י עגנון.

במיתולוגיות עתיקות, כמו היוונית, האלים מוצגים בתכונות אנושיות רבות. בצד הדתי, המקרה המורכב ביותר נוגע ליהדות: הרמב"ם ניסח את עקרון שאין לאלוהים גוף. עם זאת, במחקר ובטקסטים עתיקים יש תיאורים מקראיים וחז"ליים שמעניקים לאלוהים פעולות ורגשות אנושיים, דיבור, ראייה, יצירה, הליכה, וגם רגשות כמו אהבה וכעס. בספרות חז"ל מופיעות גם חוויות ראייה של דמות האל בדמות אדם. ספרים אנתרופומורפיים קיצוניים, כמו ספרי מידה על הגופה האלוהית, עוררו פולמוסים אצל הוגים יהודיים כמו רב סעדיה גאון והרמב"ם.

האנשה היא לתת תכונות של אנשים לחפצים או לחיות. המילה הזרה לזה היא אנתרופומורפיזם. אפשר גם לקרוא לזה לפרסוניפיקציה, כלומר להראות משהו כאילו הוא אדם.


אנשים רואים לפעמים בחיות הבעות אנושיות. כלב עשוי להיראות "מחייך". דולפין נראית מחייכת. תנשמת יכולה להיראות כמו בעלת פנים אנושיות.


חלק מהאנשים חושבים שמחשבים חכמים יקבלו תכונות אנושיות. מדענים רבים לא מסכימים. בכל זאת, לפעמים מייחסים למחשבים רגשות או רצון.

כשתפקידים חברתיים יעשו רובוטים, אנשים יראו בהם יותר תכונות אנושיות.

בסיפורים משתמשים בהאנשה כדי להפוך חיות וחפצים לדמויות. בספרי ילדים יש לדוגמה "פו הדב". דיסני עושה זאת הרבה בסרטים מצוירים. ג'ורג' אורוול כתב את "חוות החיות" כסיפור פוליטי עם חיות מואנשות.

במיתוגים עתיקים אלים לעתים מוצגים כאנשים. ביהדות, הרמב"ם אמר שהאל אין לו גוף. יחד עם זאת, במקרא ובספרות חז"ל יש תיאורים של פעולות ורגשות של האל שנראים אנושיים. חלק מהספרים האלה עוררו ויכוחים בקרב חכמים.