האסכולה הג'עפרית היא האסכולה ההלכתית הנפוצה ביותר בקרב השיעים בעולם. השם נובע מהאימאם ג'עפר א-צאדק, שנפטר ונקבר במדינה בשנת 765. אימאמים (מנהיגים דתיים בשיעה) מיוחסים כמקור ההלכה השיעית.
השיעים קוראים לה גם מד'הב אהל אל-בית, אסכולת משפחת הנביא, כדי להבדיל אותה מאסכולות הסונה. בניגוד לסונים, הג'עפרית בדרך כלל לא מקבלת היקש (השוואה או הסקה אנלוגית) בפרשנות המסורות. היא מסתמכת בעיקר על פסיקות והוראות שהועברו מהאימאמים, שהשיעים רואים כחסינים מטעויות ומושפעים מהשראה אלוהית.
לאחר היעלמות האימאם האחרון, האסכולה אימצה את המנהג כשיטה משפטית. כלומר, השתמשו במנהגים רווחים כדי להתאים חוקים ישנים למציאות החדשה.
הדמות המרכזית בעיצוב האסכולה אחרי תקופת האימאמים היא שייח' טוסי מהמאה ה־11, שפעל בנג'ף. טוסי הגיע מרקע שאפעי סוני והכניס שיטות שהפכו את הג'עפרית לקרובה יותר לשאפעיה. היום, מטעמים פוליטיים, המשטר האיראני מנצל דמיון זה כדי להציג את הג'עפרית כ"האסכולה החמישית" לצד ארבעת אסכולות הסונה. האסכולה נפוצה בדרום עיראק, באזרבייג'ן, באזורים שיעיים בהודו ובאפגניסטן, והיא האסכולה הרשמית באיראן.
האסכולה הג'עפרית היא הדרך בה רבים מהשיעים מפרשים את הדת. היא נקראת על שמו של ג'עפר א-צאדק. הוא נפטר בשנת 765 בעיר מדינה.
אימאם (מנהיג דתי בשיעה) חשוב בעיצוב ההלכה. השיעים מאמינים שאימאמים נתנו הוראות נכונות. הג'עפרית לא משתמשת ב'היקש' (השוואה בין מקרים) כפי שחלק מהסונים עושים. היא מסתמכת על פסיקות האימאמים.
כאשר האימאם האחרון נעלם, השיעיים השתמשו במנהגים כדי לעדכן חוקים ישנים.
מאוחר יותר, בשורש המאה ה־11, שייח' טוסי מעיר נג'ף חיזק את האסכולה. הוא לקח רעיונות מאסכולה סונית ושינה קצת את הדרך. היום האסכולה נפוצה בדרום עיראק, באזרבייג'ן, בהודו ובאפגניסטן. באיראן זו האסכולה הרשמית.
תגובות גולשים