האסכולה השאפעית (בערבית: المذهب الشافعي) היא אחת מארבע האסכולות ההלכתיות במשפט המוסלמי הסוני. אסכולה כאן משמעותה בית-ספר הלכתי, כלומר דרך לפרש ולהחליט דינים.
השם מקושר לאימאם מוחמד אבן אידריס א-שאפעי, שנפטר במצרים בשנת 820. שני תלמידיו המרכזיים, אסמאעיל אל-מזני (נפטר 877) ואל-רביע אל-מראדי (נפטר 883), כתבו את הספרות המשפטית הראשונה של הזרם ועיצובו המקצועי נעשה באמצעותם.
בשיטה השאפעתית יש דגש על החדית' (דברי ומעשי הנביא מוחמד) כמקור משפטי עיקרי. הם הגבילו שימוש בהיקש (הסקת דין על סמך דמיון) ושיקול דעת משפטי רק בנושאים שאין עליהם חדית'. בגלל כמות החדית' השתמשו בה גם כדי להתמודד עם פסוקים בקוראן שנראו סותרים לעמדות הלכתיות שהתפתחו בעקבות שינויים חברתיים והיסטוריים.
האיסכולה נפוצה בסוריה, ירדן, בקרב הפלסטינים וערביי ארץ־ישראל, בצפון מצרים ובדרום תימן. סוחרים שאפעים הפיצו אותה בתאילנד ובאינדונזיה ובמלזיה. בערב הסעודית היא איבדה את מעמדה כשהווהאבים (שברובם היו חנבליים) עלו לשלטון והחלישו את השאפעים, במיוחד בחג'אז. יש הערכות שהיא האסכולה השנייה בגודלה מבחינת מספר חסידים.
האסכולה השאפעית היא אחד מארבעת בתי-ההלכה במשפט המוסלמי הסוני. אסכולה = קבוצה של חכמים שמפרשים את הדת.
היא נקראת על שם מוחמד אבן אידריס א-שאפעי. הוא מת במצרים ב־820. שני תלמידים שלו כתבו את הספרים הראשונים שעיצבו את השיטה.
בשיטה הזו מדגישים את החדית' (דברי ומעשי הנביא מוחמד). הם לא משתמשים הרבה בהיקש. היקש = להסיק חוק חדש מתוך דמיון למקרה אחר.
האיסכולה נפוצה בסוריה, בירדן, אצל הפלסטינים ובאזורי צפון מצרים ודרום תימן. סוחרים שאפעים הביאו אותה לאינדונזיה ולקפלה בּמלזיה.
בערב הסעודית ההשפעה שלהם פחתה כשקבוצה אחרת עלתה לשלטון. משערים שהאסכולה השאפעית היא השנייה בגודלה מבחינת חסידים.
תגובות גולשים