מולא

מולא (בערבית: مولى, בפרסית: ملا, תעתיק: מֻלא) הוא כהן דת מוסלמי.

על המולא ללמוד את הקוראן, ספר הקודש של המוסלמים, על בוריו, רצוי בעל פה. מי ששולח את הקוראן בעל פה נקרא חאפז (שומר הקוראן). עליו גם להיות בקי בחדית', המסורות על דברי ומעשיו של מוחמד, ובתורת ההלכה האיסלאמית, כלומר בכללי הדת והמשפט.

המונח נפוץ בעיקר ביחס לאנשי דת שיעים באיראן. בשפת אורדו, המדוברת בפקיסטן ובחלק מצפון הודו, משתמשים גם כן במילה לתיאור איש דת, בין אם שיעי ובין אם סוני. בארצות ערביות המושג כמעט לא בשימוש; מקבילות קרובות הן שייח' (כינוי למלומד), אימאם (מנהיג תפילה) ועולמא (מלומדים דתיים). בעולם הסוני יש למעמד כהונה דתית פחות חשיבות ארגונית מאשר בשיעה.

באיראן המילה 'מולא' משמשת לפעמים בזלזול כלפי קיצוניים שמנסים לכפות את הדת. בפקיסטן קוראים כך לעיתים לאנשי ווהאביה או סלפיה, זרמים מוסלמיים שמרניים, לעתים מתוך זלזול, כי הם נושאים זקנים ארוכים כמו חכמי דת.

התואר 'מולא' נמצא גם בשימוש בקהילות יהודיות ספרדיות ובקהילות באיראן, בבוכרה, באפגניסטן ובמרכז אסיה. שם שימש לציון מנהיג קהילתי או דתי. שמות משפחה כגון מולא, מולאקנדוף ומולאזדה מזכירים את התואר באמצעות סיומות שפירושן "בן".

מולא (בערבית: مولى, בפרסית: ملا) הוא כהן דת מוסלמי.

המולא צריך ללמוד את הקוראן. הקוראן הוא ספר הקודש של המוסלמים. לפעמים הוא שינן את הקוראן בעל פה. מי ששינן את הקוראן נקרא חאפז.

המולא גם לומד חדית'. חדית' הם סיפורים על מוחמד. הוא לומד גם הלכה. הלכה הן כללי הדת.

באיראן המילה 'מולא' מתייחסת לרוב לכהני הדת השיעים. בשפה אורדו בפקיסטן ובצפון הודו משתמשים במילה גם כן. בערב המדבר קוראים למלומדים שייח', אימאם או עולמא.

בקהילות יהודיות באיראן ובמרכז אסיה השתמשו בתואר 'מולא' למנהיג דתי. יש משפחות עם שם כמו מולא או מולאזדה, שמזכירות את התואר.