הארד בופ (Hard bop) הוא תת-סגנון של ג'אז שהתפתח מהבי-בופ. בי-בופ הוא סגנון ג'אז עם סולואים מהירים ומורכבים. ההארד-בופ הושפע מרית'ם אנד בלוז (R&B, מוזיקת פופ מקצבית אמריקאית), מהבלוז (blues, מוזיקה עם מבנה רגשי מחזורי) ומהגוספל (gospel, שירי חיזוק דתיים). בסגנון זה משתמשים יותר בקונטרבס (הבס הארוך שמנגן את הקו התחתון) מאשר בבבי-בופ, בין היתר כי מוזיקאים כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון נטו לעשות בו שימוש רב. עוד סיבה לשימוש בקונטרבס הייתה הרצון ליצור סגנון נגיש יותר לקהל שלא הכיר או לא חיבב בי-בופ. ההיסטוריון דייוויד ה. רוזנטל טען שהסגנון משקף דור של מוזיקאים אפרו-אמריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ו-R&B היו נפוצים, ומוזיקאים כמו טאד דמרון עבדו בשניהם. המונח החל לשמש באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20.
הארד בופ הוא סוג של ג'אז שיצא מהבי-בופ. בי-בופ זה ג'אז מהיר עם סולואים. הארד-בופ קיבל השפעות מרית'ם אנד בלוז, בלוז וגוספל. רית'ם אנד בלוז זו מוזיקה קצבית. בלוז זה לעיתים מוזיקה עצובה. גוספל הם שירים דתיים עם הרבה רגש. בהארד-בופ שומעים הרבה קונטרבס, הבס הגדול שמחזיק את הקצב. מוזיקאים כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון השתמשו בו הרבה. השם התחיל להופיע באמצע שנות ה-50.
תגובות גולשים