הארפו מרקס

אדולף ארתור "הארפו" מרקס (23 בנובמבר 1888, 28 בספטמבר 1964) היה אחד מהאחים מרקס, קבוצת בדרנים וזמרים מצליחה בקולנוע.

היה ידוע בעיקר בנגינה על נבל (כלי מוזיקלי עם מיתרים), ובהעדר דיבור בסרטים. הוא השתמש באביזרים בשיא היצירתיות, כמו צפצפה ופריטים שהוציא ממעילו. לדוגמה, בסצנה אמרו לו שאינו יכול "להחזיק בנר משני קצותיו" והוא מיד הוציא מעילו נר בוער משני קצותיו ואחז בו. הארפו חבש פאה (משתלשלת ובהירה) והשתמש בעיוותי פנים קומיים, כמו נפיחות בלחיים והוצאת לשון.


נולד בניו יורק במשפחה יהודית ממוצא גרמני והיה השלישי מבין האחים. אחיו החשובים מבחינה מקצועית היו צ'יקו וגראוצ'ו. ב־1910 הצטרף לצוות מוזיקלי בשם "שלושת הזמירים". ביקורת שציינה שהופעתו טובה בפנטומימה (הבעה ללא דיבור) גרמה לו להחליט לשמור על אילמות בסצנות.

הארפו למד לנגן בנבל בצורה לא קונבנציונלית, הוא היה מתאם את המיתרים בעצמו. הצלחתו הובילה נבלנים אחרים להעתיק את סגנונו. בעקבות האנטי־גרמניות אחרי מלחמת העולם הראשונה שינה את שמו לארתור.

נישא לשחקנית סוזן פלמינג ב־28 בספטמבר 1936. לזוג לא היו ילדים ביולוגיים, אך הם אימצו שלושה בנים ובת. למרות שהתפקידים שלו היו פראיים ואף אנרכיסטיים לפעמים, חייו הפרטיים היו שקטים ורגועים.

הקריירה הקולנועית של האחים החלה ב"אגוזי הקוקוס" (1929) ונמשכה עד 1949, כשהסרט האחרון המשותף היה "מאושרים באהבה". בתחילת דרכם סרטיהם היו קומדיות אנרכיסטיות עם לעיתים ביקורת חברתית. בהשפעת המפיק אירווינג תלברג השתנו הסרטים לקומדיות מוזיקליות קלילות, שבהן האחים עוזרים לזוג אוהבים.

ב־1961 פרסם הארפו את האוטוביוגרפיה שלו, "הארפו מדבר", ספר שבו תיאר את חייו. יש הקלטות של קולו, שמראות שהוא יכול היה לדבר, אף על פי שבמסך נותר אילם. הארפו נפטר לאחר ניתוח לב פתוח ב־28 בספטמבר 1964. בצוואתו תרם את הנבל שהיה לסמלו למדינת ישראל; כלי הנבל נמצא באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

אדולף ארתור "הארפו" מרקס (23.11.1888, 28.9.1964) היה אחד מהאחים מרקס. הם היו קומיקאים מפורסמים.

הוא ניגן בנבל. נבל זהו כלי מוזיקלי עם מיתרים. בארפו מעולם לא דיבר בסרטים. "אילם" פירושו שלא מדבר. הוא אהב להשתמש בפריטים ששלף ממעילו להצחיק.

פעם אמרו לו שאי אפשר להחזיק נר משני קצותיו. הוא שלף ממעילו נר בוער משני קצותיו והחזיק בו.


הוא נולד בניו יורק במשפחה יהודית ממוצא גרמני. אחיו המוכרים הם צ'יקו וגראוצ'ו. ב־1910 הצטרף אליהם ל"שלושת הזמירים". ביקורת על הופעתו העירה שהוא מצטיין בפנטומימה. פנטומימה זה משחק ללא דיבור.

הוא למד לנגן בנבל בדרך משלו. אנשים אחרים החלו לחקות אותו. ב־1936 נישא לסוזן פלמינג. הם אימצו שלושה בנים ובת.

הם התחילו להופיע בקולנוע ב"אגוזי הקוקוס" ב־1929. הסרט האחרון שלהם ביחד היה ב־1949, "מאושרים באהבה". ב־1961 פרסם הארפו ספר על חייו. יש הקלטות שמראות שהוא ידע לדבר.

הארפו נפטר אחרי ניתוח לב פתוח ב־28.9.1964. הנבל שלו נתרם למדינת ישראל. היום הוא שמור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.