הבחירות לכנסת האחת עשרה

הבחירות לכנסת האחת עשרה התקיימו ב-23 ביולי 1984. תוצאותיהן יצרו קיפאון פוליטי: שני גושים גדולים היו כמעט שווים, ולא הייתה דרך ברורה להכריע ביניהם.

תקופת הכנסת העשירית הייתה קשה. הכלכלה סבלה מהיפר-אינפלציה (עליית מחירים מאוד מהירה). המלחמה בלבנון העלתה הוצאות ונזקקה לכוחות צה"ל שם. משבר מניות הבנקים הוביל להלאמת הבנקים ולקיזוז חלק מחסכונות הציבור. ניסיונות כלכליים כטיפול בדולריזציה (הצמדת השקל לדולר) נכשלו או נדחו. השקל איבד הרבה מערכו במהלך 1984, והממשלה מימנה חלק גדול מהחוב בהדפסת כסף.

ביטחונית, מלחמת לבנון והשפעותיה, כולל טבח סברה ושתילה, הובילו לחקירה (ועדת כהן) ולהדחת אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון. צה"ל עדיין פעל בלבנון, וההסכמים עם גורמים לבנוניים לא אפשרו יציאה מסודרת. ב-4 בנובמבר 1983 נרשם פיגוע בצור שבו נהרגו חיילים ואזרחים.

בהקשר חברתי-פוליטי הגברה של הקיטוב בין שמאל לימין ניכרה במחלוקות ובעימותים ציבוריים. בנוסף עלתה מפלגת ש"ס, שנוצרה ברקע מחלוקות רוחניות ומעמדיות בקרב החרדים המזרחים.

הבחירות נקבעו לאחר מאבק פוליטי על הקדמתן למועד של יולי 1984. המערך (הציר המרכז-שמאל בראשות שמעון פרס) קיווה להשיב את השלטון. בליכוד, אחרי פרישת מנחם בגין, ניצח יצחק שמיר בהנהגת המפלגה. אריאל שרון הושם בצד בגלל הכתם של מלחמת לבנון.

המירוץ היה מותח. אישים חדשים וקטנים ניסו להיכנס לכנסת. התעמולה התמקדה בשתי סוגיות מרכזיות: המלחמה בלבנון והבעיות הכלכליות. שני הצדדים האשימו זה את זה על האינפלציה ועל מדיניות הביטחון.

(הזכרה קצרה: יש הסכמי עודפים לפי החוק שנחתמו במסגרת הבחירות.)

ועדת הבחירות המרכזית פסלה שתי רשימות: את רשימת מאיר כהנא ואת הרשימה המתקדמת לשלום. שתי הרשימות ערערו לבית המשפט העליון. הרכב שופטים מורחב ביטל את הפסילות וקבע כי פסילה של רשימה היא צעד חמור. ההחלטה חיזקה את הדיון על גבולות חופש הביטוי והדמוקרטיה בישראל. בסופו של דבר שתי הרשימות התמודדו: כהנא נכנס לכנסת, וגם הרשימה המתקדמת זכתה בכמה מנדטים. לאחר מכן תוקן חוק היסוד כדי להגדיר במפורש קריטריונים לפסילה בעתיד.

הצבעה: כ-78.8% מתוך בעלי זכות הבחירה הצביעו. הליכוד ירד מ-48 ל-41 מנדטים. התוצאה הובילה לכך שאף גוש לא יכול היה להרכיב ממשלה בלעדית.

נוצרה ממשלת אחדות רחבה על בסיס הסדר "רוטציה" (חליפיות בתפקיד ראש הממשלה): שמעון פרס ישמש ראש ממשלה בשנתיים הראשונות, ואז יוחלף ביצחק שמיר. יצחק רבין מונה לשר הביטחון, ויצחק מודעי לשר האוצר. הממשלה כללה מפלגות מהשמאל ומהימין יחד, וקיבלה 97 ח"כים בתמיכה. הממשלה התמקדה בייצוב הכלכלה והורדת האינפלציה, בסיום הנוכחות הצבאית בלבנון ובהתמודדות עם אתגרים בטחוניים וחברתיים נוספים. ניסיונות לשינויים מדיניים משמעותיים נעצרו בחלקם עקב יריבויות פוליטיות פנימיות.

הבחירות לכנסת האחת עשרה נערכו ב-23 ביולי 1984. התוצאות הראו שאין מפלגה חזקה מספיק להרכיב לבד ממשלה.

הכלכלה הייתה במשבר גדול. הייתה היפר-אינפלציה, כלומר המחירים עלו מאוד מהר. בנקים קרסו והממשלה לקחה על עצמה את הבנקים. השקל איבד מערכו. המדינה גם נלחמה בלבנון. שם קרו פיגועים וטבח בסברה ושתילה. זה עיצבן את הציבור והביא לשינויים פוליטיים.

שמעון פרס הנהיג את המערך. יצחק שמיר הוביל את הליכוד אחרי פרישת מנחם בגין. רבים חששו מהכלכלה ומהלחימה בלבנון. גם עלו מפלגות חדשות, כמו ש"ס.

ועדת הבחירות פסלה שתי רשימות, כולל של מאיר כהנא. בית המשפט ביטל את הפסילות ואישר להן לרוץ. אחר כך שונו החוקים כדי להבהיר מתי רשימה יכולה להיזרק מהבחירות.

לא נמצא רוב ברור, לכן נקבע פתרון של רוטציה (שני ראשי ממשלה יחליפו זה את זה). פרס היה ראש הממשלה פעמיים, ואז שמיר קיבל את התפקיד. הממשלה החדשה ניסתה לעצור את האינפלציה ולסיים את הלחימה בלבנון. זו הייתה תקופה של הרבה עבודה קשה למדינה.