הבריחות היו סדרת נסיונות מילוט של גולי אצ"ל ולח"י (ארגוני מחתרת יהודיים) ממחנות מעצר שבהם הוגלו על ידי השלטון הבריטי. אחוזי ההצלחה היו נמוכים מאד: מתוך 81 בורחים נחלצו רק קרוב לעשרה אחוזים. ההמלטה עצמה היתה רק חלק מהקשיים; הקושי העיקרי היה להסתתר מפני שירות הביטחון הבריטי ברחבי אפריקה. עם תפיסתם ניתנו עונשים כמו בידוד של חודש־חודשיים ועונש קולקטיבי של מעצר בחדרים משעת ערב מוקדמת.
הבריחה הראשונה (ינואר 1945, סמבל באסמרה) התחילה בהחפצה: שלושה עצירים קברו עצמם במגרש ספורט ויצאו בלילה. הם ניסו להגיע לגבול אך נלכדו בביקורת בדרכם. הבריחה השנייה (מרץ 1945, קרתגו בסודאן) הסתיימה במהירות בתפיסתם ללא תכנון מסודר.
הבריחה השלישית (ספטמבר 1945, קרתגו) תוכננה בקפידה. היא נעשתה באמצעות הסתתרות במכלי מים ושיבוש הנהג הסודני. הבורחים השתמשו בתעודות מזויפות של האינטליג'נס (שירות המודיעין הבריטי), אך חשד בתעודות אלו הביא לתפיסתם אחרי שישה ימים.
בנובמבר 1945 נסמכה בריחה על סיוע הקהילה היהודית המקומית; כמה בורחים הגיעו לאתיופיה אך נכלאו שם, והורדו לבסוף לידיים הבריטיות אחרי לחצים. אליהו לנקין שוחרר בהשפעות פוליטיות והגיע חירות באירופה לפני 1948.
ביולי 1946 נערכה בריחה המונית באסמרה: נחפרו שתי מנהרות עמוקות. 54 מתוך כ־150 עצורים הוכנו לבריחה, בחלוקה לשתי קבוצות. קבוצה אחת תכננה להתחפש לחיילים בריטים, השנייה להסתתר בעיר. חלק נעצרו מיד; אחרים הסתתרו תקופה ארוכה. הבריטים השתמשו במודיעין מקומי כדי לאתר רבים מהבורחים.
בספטמבר 1946 בוצעה בריחה נוספת במחנה סמבל, באמצעות חורים בתקרות. מרידור וחבריו נתקלו באנשים מהבריחה הקודמת, אך הבריטים סיכלו לבסוף את המאמץ וכל הנמלטים נתפסו.
הבריחה הזאת שוב בסמבל נשענה על שימוש בקשרים בינלאומיים. יעקב מרידור נשאר דמות מובילה; בין הבורחים היו יצחק שמיר ובן־ציון קיש. בעזרת רב המחנה נוצר קשר עם יהודי איטלקי שסייע במציאת מקומות מחבוא. חלק מהבורחים הגיעו לאדיס אבבה ומשם לג'יבוטי, אך המודיעין הבריטי עקב והשיג חלקם. שניים הצליחו להימלט לצרפת ולשוחררו שם בתחילת מאי 1948, שבועות לפני קום המדינה.
הבריחה האחרונה נערכה במחנה גילגיל בקניה. שוב נחפרה מנהרה, ונעשה שימוש בזיוף דרכונים של מדינות לטיניות בדרום אמריקה. בעזרת מכונת דפוס שפעלה במחנה ובסיוע רבנים, הכינו דרכונים מזויפים. ששת אנשי אצ"ל הגיעו דרך אוגנדה וקונגו אל בריסל בתחילת אפריל 1948, והיו חופשיים באירופה. הבריטים הציפו על קניה לאחר מכן, מבלי לדעת שהבורחים כבר הגיעו לבטחון באירופה.
קבוצה של אסירים יהודים מאצ"ל ולח"י (ארגוני מחתרת) ניסתה לברוח ממחנות מעצר באפריקה. רוב הבריחות נכשלו. מתוך 81 שבורחים רק כ־10% הצליחו להימלט באמת.
בריחה ראשונה: שלושה אסירים קברו עצמם במגרש ספורט ויצאו בלילה. הם נתפסו בדרך. בריחה שנייה: שלושה ברחו במדבר, אך נתפסו מהר.
בריחה שלישית: שלושה הסתתרו במכלי מים. הם השתמשו בתעודות מזויפות (מסמכים שאינם אמיתיים). הממונה על תחנת הרכבת חשד ותפס אותם אחרי שישה ימים.
באסמרה חפרו אסירים שתי מנהרות כדי לברוח. חלק הצליחו להסתתר, וחלק נתפסו. הקהילה היהודית המקומית סייעה לכמה בורחים. אחרים ברחו לאתיופיה אבל נלכדו שם והוחזרו לידי הבריטים.
בריחה מאוחרת יותר נכשלה כשהבריטים מצאו את המחבוא. בריחה שביעית הובילה כמה אסירים דרך אדיס אבבה וג'יבוטי. שניים הגיעו בסוף לצרפת ונשארו שם חופשיים.
במחנה בקניה חפרו שוב מנהרה. הם זייפו דרכונים של מדינות רחוקות. שישה ברחו והגיעו לבריסל באפריל 1948. הבריטים חיפשו בקניה, אך הבורחים כבר היו באירופה.
תגובות גולשים