הגדר הטובה

הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) הייתה מדיניות שיזם שר הביטחון שמעון פרס החל מיוני 1976. המדיניות כללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית (הכינוי למיליציה נוצרית שפעלה בדרום לבנון).



מאז הקמת המדינה ועד סוף שנות ה‑60 הגבול עם לבנון היה יחסית שקט. רק במחצית השנייה של שנות ה‑60 החלה הידרדרות. ארגוני טרור פלסטיניים התבססו בדרום לבנון. החיכוכים גרמו להקמת גדר מערכת לאורך הגבול.


מלחמת האזרחים בלבנון ב‑1975 הפכה את החיים בדרום קשה מאוד. תושבים, בעיקר נוצרים, פנו לישראל לבקש עזרה. בראשית 1976 נכנסו חלקים מהציבור הלבנוני לקבל טיפול רפואי בישראל. לעתים הגיעו נשים ללדת וילדים פצועים לטיפול.


שמעון פרס בחר לקדם קשרים מסודרים עם תושבי הגבול. בינואר 1976 הורשו פליטים נוצרים להיכנס זמנית. ביוני 1976 הממשלה החליטה להקים נקודת סיוע קבועה בין מטולה לכפר כילא, שבה יינתן טיפול רפואי. תחילה הסיוע הופנה לנוצרים, אך הורחב גם למוסלמים ולדרוזים.


פרס הציג שלושה עקרונות מרכזיים. הראשון: מתן סיוע הומניטרי (סיוע אנושי חיוני) לשכנים שבקרבת הגבול, לצד מניעת חדירות של מחבלים. השני: אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישי: הימנעות מלחימה ישירה של צה"ל במלחמת האזרחים. במילים אחרות, ישראל לא תילחם לצד הנוצרים בשטח לבנון. אספקת נשק לעדות מסוימות נעשתה בהדרגה ובחשאי כדי למנוע הסלמה.

מטרת המדיניות הייתה לחזק את התושבים המקומיים נגד האיומים של הארגונים הפלסטיניים והמיליציות שפעלו באזור.



המדיניות החלה במתן סיוע רפואי. הוקמו מרפאות סמוך לשערים בגדר. עד תחילת ספטמבר 1976 קיבלו שירותים כ‑6,208 לבנונים. רבים טופלו גם בבתי חולים בישראל.


תושבים מלבנון הורשו לקנות ולמכור סחורות בישראל. סוחרים הגיעו לקריית שמונה להחלפת כספים ולקניית מזון. חקלאים מכרו טבק בישראל, שהיה מקור הכנסה חשוב. בדצמבר 1976 הוקמה נקודת מסחר בתוך כפר בלבנון.


הסיוע הצבאי כלל בעיקר נשק קל לחיילים נוצרים מקומיים. הלוחמים הנוצרים ארגנו את עצמם בצבא לבנון החופשית. ניהול הקשר עם הכוחות הנוצריים בוצע דרך יחידה 504, והאספקה עברה לעיתים דרך שערים מסוימים במטולה.


כשהדואר הלבנוני הפסיק לפעול בדרום, ישראל סייעה בהעברת דואר וחבילות לתושבים.


מדי שנה ישראל ארגנה חיסונים וטיפולים לבעלי חיים באזור. טיפול זה נמשך עד נסיגת צה"ל ב‑2000. המטרה הייתה גם למנוע מעבר מחלות חיות לגבול הישראלי.


בחודש מאי 1977 עלתה ממשלת הליכוד לשלטון. הממשלה החדשה הפכה את התמיכה לגלויה. ישראל פתחה בסיוע ונשק לצבא לבנון החופשית באופן רשמי. ב‑14 במרץ 1978 פתחה ישראל במבצע ליטני ופלשה לחלקים מדרום לבנון עד לנהר הליטני. בהמשך, במלחמת לבנון הראשונה ב‑1982, נכבש שטח גדול יותר ונוצרה "רצועת ביטחון" ישראלית בדרום לבנון שנשמרה עד 2000. בתקופה זו היחסים עם האוכלוסייה המקומית התדרדרו. המרפאות בגדר נסגרו בסוף שנות ה‑80.


בנסיגה ב‑2000 נסגרו רוב המעברים בין ישראל ללבנון. הסיוע האזרחי שהתקיים לאורך השנים הופסק, כולל רוב השירותים הווטרינריים.


כאשר התנועה הפכה דו‑כיוונית, גדלה גם פעילות הברחות מלבנון לישראל. נמסרו דוגמאות למעצרי חשודים בהברחות סחורות וסמים. בין המקרים הזכורים נעצר מפעיל שהבריח מכשירי חשמל ונידון למאסר, וכן מפקד מעבר שנתפס עם הרואין במכוניתו.

הגדר הטובה הייתה מדיניות שהתחילה ב‑1976 ביוזמת שמעון פרס. היא נתנה עזרה לאנשים שגרים דרומית לגבול ישראל‑לבנון.


לפני שנות ה‑60 הגבול היה שקט. אחר‑כך חלו בעיות. בלבנון פרצה מלחמת אזרחים. אנשים דרשו עזרה.


נוצרים וכפריים רבים פנו לישראל לקבל טיפול ורפואה. נשים ילדו כאן. ילדים פצועים טופלו.


ישראל פתחה נקודות סיוע ליד הגבול. בתחילה עזרו בעיקר לנוצרים. אחר כך עזרו לכל מי שביקש.


המדיניות כללה שלושה דברים: עזרה הומניטרית (עזרה לאנשים), אספקת נשק קטנה לחברים הנוצרים, והימנעות ממלחמה ישירה של צה"ל בתוך לבנון.



הוקמו מרפאות ליד הגבול. אלפי לבנונים קיבלו טיפול רפואי בישראל.


תושבים יכלו לקנות ולמכור סחורות בישראל. חקלאים מכרו טבק. הוקמה גם נקודת מסחר בכפר בלבנון.


ישראל סיפקה נשק קל ללוחמים נוצרים מקומיים. הם התארגנו כצבא לבנון החופשית. העברת הנשק נעשתה לעתים בסתר.


כשהדואר בלבנון הפסיק, ישראל העבירה מכתבים וחבילות עבור התושבים.


ישראל טיפלה בבעלי חיים של החקלאים. היא ערכה חיסונים כדי למנוע מחלות.


בשנת 1977 השלטון שינה את המדיניות. ישראל החלה לסייע בנשק בגלוי. ב‑1978 נעשה מבצע ליטני ופעל צה"ל בלבנון. אחר כך נוצרה רצועת ביטחון עד 2000.


כשצה"ל יצא ב‑2000, רוב המעברים נסגרו. רוב הסיועים הופסקו.


עם הזמן התחילו הברחות של סחורות וסמים דרך המעברים. כמה אנשים נעצרו ונדונו.