"הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב" הוא דין הלכתי מפורט. במשנה נקבע שהגונב מחפץ גנוב חייב לשלם את הקרן, כלומר את ערך החפץ. הוא פטור מהכפל, הקנס של תשלום כפול שמוטל בגניבה רגילה.
לכן הביטוי הנפוץ "הגונב מגנב פטור" מוביל לטעות. הוא נשמע כאילו מותר לגנוב מהגנב בלי לשלם כלום. בפועל חייבים להשיב או לשלם את הקרן, ורק הקנס הכפול נפטר.
הדין נזכר במפורש במשנה. רש"י מסביר שהפטור מהכפל נובע מניסוח הפסוק. המאירי מוסיף שגם לגנב הראשון אין קניין אמיתי בגלל חוסר יאוש של הבעלים (יאוש = ויתור על התקווה לשמירת החפץ). הרמב"ם קובע הלכה על פי הדיון בתלמוד.
הדיון אצל האחרונים מתמקד בהיקף הפטור. חלקם, כמו קצות החושן ונתיבות המשפט, בוחנים האם יש פטור גם מהקרן וטעו לדעתי. אחרים אומרים שיש לתבוע את הקרן בלבד.
"חיוב אונסים" הוא תשלום על נזקים שנגרמו לחפץ שלא מרצון הגונב, למשל כוח עליון. הרא"ש כתב שאם קרה משהו לחפץ, הגונב שאחריו חייב לשלם ערך החפץ לגנב הקודם. קצות החושן ונתיבות המשפט טענו שבמקרים של כוח עליון הגנב פטור גם מדין זה.
בתלמוד מובא סיפור על רב הונא שאיבד מאגר יין גדול. חכמים הוכיחו אותו כי מנע חלק מאריס שגנב ממנו. אמרו לו "בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים", גם גונב מגנב מרגיש את מעשה הגניבה. בעקבות ההוכחה רב הונא חזר בו ונתן לאריס את חלקו. יש מסורות שונות לגבי מה קרה ליין לאחר מכן.
העיקר: הדין קובע תשלום קרן וחיסיון מפני הכפל, אך קיימת מחלוקת על חובות נוספות במצבי נזק או כוח עליון.
הדין אומר: מי שגנב חפץ מאדם שגנב קודם צריך לשלם את מחיר החפץ. מחיר החפץ נקרא קרן. הוא לא צריך לשלם את הקנס הכפול. הקנס הכפול זה תשלום כפול שמענישים בו גנב רגיל.
הדין נמצא במשנה. פרשים כמו רש"י והמאירי מסבירים למה הפטור מהכפל קיים.
"חיוב אונסים" הוא תשלום אם קרה נזק לחפץ שלא תלוי בגנב. יש שאמרו שהגנב שאחריו צריך לשלם לנגנב הראשון. אחרים אמרו שאם זה היה כוח עליון, הוא פטור.
סיפור: רב הונא איבד הרבה חביות יין. חכמים אמרו לו לתת חלק לאריס שהגניב ממנו. הם אמרו שהגנב מגנב גם מרגיש את המעשים שלו. רב הונא נתן את חלקו.
לסיכום קצר: חייבים לשלם את מחיר החפץ. הפטור הוא רק מהקנס הכפול. יש חילוקי דעות במקרים של נזק.
תגובות גולשים