הגליל

הגליל הוא חבל ארץ הררי בצפון ישראל. גבולותיו מוגדרים בעמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בחוף הים התיכון במערב, בכנרת ובבקעת הירדן במזרח ובדרום לבנון בצפון. מבחינה פיזית דרום לבנון נתפס כהמשכה של מערכת ההרים.

מקובל להבחין בין הגליל העליון לגליל התחתון. קו הגבול המסורתי עובר בבקעת בית כרם, עמק צר במרכז הגליל. הגליל במובן הרחב כולל גם את העמקים שמעבר לקצה הצפוני של הכרמל, אך לא את רמת הגולן.

הגליל העליון משתרע על כ־800 קמ"ר. הנוף בו הררי ותלול, עם חורש ים־תיכוני רב. צורות נוף קרסטיות מופיעות במקום; זהו נוף שבו סלעים מתמוססים ויוצרים מערות ושקעים. ההר הגבוה באזור הוא הר מירון, בגובה כ־1,200 מטרים. האקלים ים־תיכוני (קיץ חם, חורף גשום) כאן קר וגשום יותר יחסית לשאר הארץ.

בגליל התחתון ההרים נמוכים ועגולים. יש בו עמקים רחבים. קרקעות רבות הן גיר רך, והמדרונות המזרחיים מכוסים בבזלת. כמות המשקעים קטנה יותר מאשר בגליל העליון, וחלק גדול מהשטח משמש לחקלאות.

"אצבע הגליל" היא החלק שבולט צפונה אל לבנון, וכוללת את עמק החולה והרי נפתלי.

היישוב האנושי בגליל עתיק. בגליל נמצאו אתרים מהמאה התשע-עשרה לפני הספירה ואחרים קדומים בהרבה. מחצבת עברון תוארכה לכמיליון שנים ומייצגת תרבות אשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה. באתר גשר בנות יעקב נמצאו עדויות לשליטה באש מלפני כ־790,000 שנה. בתקופות מאוחרות יותר חיו בגליל גם ניאנדרטלים (אדם קדום) ואדם מודרני (הומו ספיינס). בתרבות הנאטופית, לפני כ־15, 11.5 אלף שנים, החלו להתפתח יישובי קבע עם מבנים ובתי קברות.

בימי הברונזה החלה עיור בגליל, ונמצאים אתרים כמו חצור, מגידו ובית שאן. בתקופת הברזל התיישבו בגליל שבטי ישראל, ובין השבטים הבולטים היו אשר ונפתלי. בכתבי תקופה זו ובכתובות חיצוניות מוזכרות ערים בגליל.

בימי הפרסים וההלנים חלקים מהגליל היו תחת השפעות פיניקיות ויוון. באמצע המאה השנייה לפנה"ס החלה התיישבות יהודית מחודשת. ב־63 לפנה"ס כבש פומפיוס את הארץ, ואחר כך נרשמה התרחבות היישוב היהודי בגליל. הורדוס אנטיפס בנה את ציפורי ושיסד את טבריה בתחילת הספירה, והערים הפכו למרכזים חשובים. בזמן המרד הגדול (66, 70 לספירה) פעלו ברומאים מבצעים בגליל.

אחרי מרד בר־כוכבא (132, 136) עבר מרכז הכובד היהודי בגליל. בציפורי חתם רבי יהודה הנשיא על המשנה, והגליל היה מרכז תורה ויצירה יהודית בשלהי המאה השנייה.

בזמן התקופה הביזנטית ניכר פיחות באוכלוסייה היהודית ועלייה של יישובים נוצרים. עם זאת נשארו במרחב בתי כנסת רבים ובתי תפילה מהתקופה התלמודית.

במאה ה־7 נכבש הגליל על ידי הערבים ונכלל במחוז צבאי שנקרא ג'ונד אל-אורדון. תעשיית שמן הזית ירדה במקומות רבים בעקבות הכיבוש. במהלך הדורות ירדה גם הנוכחות היהודית באזור, ועוד שינוים דמוגרפיים חלו בתקופות הממלוכים והעות'מאנים. בתקופה הצלבנית הוקמה נסיכות הגליל, ואחר כך החזיקו בו שליטים שונים.

במאה ה־19 וה־20 חודשה התיישבות יהודית בגליל. ב־1946 אירע אירוע העלייה לביריה בתקופת המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות כבשה צה"ל את הגליל העליון במבצע חירם. מאז המדינה יזמה תוכניות התיישבות שנקראו לעיתים "יהוד הגליל".

בגליל יש אתרי פולחן רבים ובתי קברות קדומים. בין המקומות המוכרים: קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, ציונו של רבי מאיר בטבריה, ובית הקברות העתיק בצפת שבו קבורים תלמידי ר' האר"י.

אוכלוסיית הגליל מעורבת. לאורך ההיסטוריה התגוררו בו יהודים, ערבים, דרוזים וקבוצות אחרות, בהתאם לתקופות והשלטון.

הגליל הוא אזור הררי בצפון ישראל. בצפון הוא גובל בלבנון. במזרח נמצאות כנרת ובקעת הירדן.

יש שני חלקים עיקריים: גליל עליון וגליל תחתון. בקעת בית כרם מפרידה ביניהם. בגליל העליון ההרים גבוהים.

הגליל העליון גדול וכיסויו צמחים רבים. ההר הכי גבוה הוא מירון, כ־1,200 מטרים מעל הים. האוויר שם קר יותר בחורף.

הגליל התחתון פחות גשום. ההרים בו נמוכים והעמקים רחבים. שם יש חוות ושדות חקלאיים.

"אצבע הגליל" בולטת לצפון וכוללת את עמק החולה והרי נפתלי.

אנשים חיו בגליל כבר לפני מאות אלפי שנים. באתר גשר בנות יעקב נמצאו ראיות לשליטה באש. לפני כ־15,000 שנים החלו כפרים קבועים, בשם נאטופין.

במשך ההיסטוריה היו בגליל ערים עתיקות כמו חצור ומגידו. באותה תקופה התפתחו גם כפרים יהודיים.

הרומאים וההלנים הקימו ערים חדשות. הורדוס אנטיפס בנה את ציפורי והקים את טבריה.

מאוחר יותר הפך הגליל למקום חשוב ללימוד תורה. בתקופות שונות חיו בו קבוצות רבות, כמו יהודים, ערבים ודרוזים.

בגליל יש קברים ותלי קדומים. במירון נמצא קבר רבי שמעון בר יוחאי. בטבריה קבור רבי מאיר.