הדיוויזיה הכחולה

כ-47,000 חיילים ספרדים שירתו בין 1941 ל-1944 ביחידה שהתנדבה לצד גרמניה הנאצית. היחידה נקראה דיוויזיית חי"ר מספר 250, או "הדיוויזיה הכחולה" (División Azul), על שם חולצות כחולות של חברי מפלגת הפלנגה. למרות שפרנסיסקו פרנקו שמר על נייטרליות רשמית, הוא איפשר את גיוס המתנדבים כדי להודות לגרמניה על תמיכה במלחמת האזרחים הספרדית. שר החוץ רמון סרנו סונייר קידם את הרעיון והיטלר אישר את הצטרפות המתנדבים ב-24 ביוני 1941.

מתנדבים רבים הגיעו ללשכות הגיוס. בתחילה הוצעו 4,000 גברים, אך בסופו של דבר נרשמו 18,104 מתנדבים, כולל 2,612 קצינים. חיילים מקצועיים ווותיקי מלחמת האזרחים מילאו תפקידי פיקוד. מדיהם כללו אלמנטים ספרדיים כמו כומתה אדומה ומכנסי חאקי, וחולצות כחולות של הפלנגה. בשדה הקרב לבשו מדי ורמאכט אפורים (וורמאכט = צבא גרמניה של אותה תקופה) עם סימון ״España״.

ב-13 ביולי 1941 עזבו המתנדבים לגרמניה לאימונים. הדיוויזיה אורגנה לארבע חטיבות רגלים, חטיבת תותחנים וטייסת מתנדבים בשם "הטייסת הכחולה". הטייסת השתמשה במטוסי Bf 109 ו-Fw 190 והפילה מטוסים סובייטים.

לאחר טקס ההשבעה ב-20 באוגוסט, הדיוויזיה נשלחה לחזית המזרחית כחלק מקבוצת ארמיות מרכז. ב-28 באוגוסט הועברה ברכבת לסובאלק בפולין והמשיכה ברגל מאות קילומטרים. המסלול המקורי כוון לעבר מוסקבה, אך במהלך מסע הצעדה הופנתה הדיוויזיה צפונה ונשלחה להסתער עם קבוצת ארמיות צפון.

הדיוויזיה הופעלה סביב אזור וולחוב ונובגורוד. היא הייתה אחראית על קטע סמוך לנהר הוולחוב ואגם אילמן.

באוגוסט 1942 הדיוויזיה הועברה לאזור לנינגרד (סנקט פטרבורג של היום). שם היא סופגה אבדות כבדות בגלל מזג האוויר הקשה והלחימה. פרנקו שלח חיילים נוספים, כולל גיוסים, וסך כל הספרדים שירתו בחזית המזרחית הגיע לכ-45,000 לפי דיווחים שונים. הדיוויזיה קיבלה עיטורים ספרדיים וגרמניים, ואף הוענקה לה מדליה דיוויזיונית שאושרה על ידי היטלר.

לאחר קרב סטלינגרד המצב השתנה ופרנקו החל במשא ומתן להסגת הכוחות. ב-10 באוקטובר 1943 הורתה ההנהגה להתחיל נסיגה. חלק מהחיילים סירבו להסתלק. ב-3 בנובמבר הממשלה דרשה את החזרה לספרד, ובאותו חשש איימה על מי שלא יחזור באובדן אזרחות. בסך הכל כ-3,000 חיילים לא שבו. חלקם הצטרפו ליחידות גרמניות אחרות להמשך שירות.

חיילים שנשארו הוכנסו תחילה לדיוויזיה ה-121, ורבים חזרו לספרד במרץ 1944, כאשר קבוצות הוחזרו רשמית ב-21 במרץ.

בין 1960 ל-1970 רוב הקצינים הבכירים בצבא הספרדי שירתו בדיוויזיה הכחולה. השירות שם השפיע על השקפותיהם ועל מעורבותם בפוליטיקה של סוף שנות ה-70. כמה מהגנרלים שהשתתפו בניסיון ההפיכה ב-23 בפברואר 1981, שירתו בדיוויזיה.

ב-2004 החזירה הממשלה הספרדית לנובגורוד את צלב קתדרלת סופיה הקדושה. הצלב נלקח כשלל מהעיר ששרתה כמפקדת הדיוויזיה במהלך המלחמה והוצג קודם בבורגוס ובאקדמיה להנדסה צבאית בספרד.

כ-47,000 חיילים ספרדים שירתו בין 1941 ל-1944 ביחידה שנקראה "הדיוויזיה הכחולה". "כחולה" בגלל חולצות כחולות. פרנקו, מנהיג ספרד, לא נכנס רשמית למלחמה. הוא אפשר לאנשים להתנדב. מתנדב = אדם שבוחר להצטרף מרצונו.

הרבה אנשים התנדבו, כ-18,104. הם נסעו לגרמניה לאימון. הם התארגנו לחטיבות חיילים ולחטיבת תותחנים. הייתה גם טייסת ספרדית שהורידה מטוסים סובייטים.

בסוף אוגוסט 1941 הדיוויזיה יצאה ברכבת והלכה הרבה קילומטרים ברגל. במקום להמשיך למוסקבה, הם נשלחו צפונה לעזור באזור שבו נלחמו סביב סנקט פטרבורג.

הם שמרו על אזור ליד נהר הוולחוב ואגם אילמן. זה היה במקום קר וקשה.

הדיוויזיה לחמה ליד לנינגרד. הרבה חיילים נפגעו מהקור ומהלחימה. פרנקו שלח עוד חיילים. כ-45,000 ספרדים שירתו בחזית הזו בסך הכל. הדיוויזיה קיבלה מדליות כפרס.

לאחר שינוי במלחמה פרנקו התחיל להחזיר את החיילים הביתה. ב-10 באוקטובר 1943 הורתה הממשלה להתחיל נסיגה. ב-3 בנובמבר היא אמרה שכל מי שלא יחזור יאבד אזרחות. בסוף כ-3,000 נשארו ולא חזרו.

הרבה קצינים בכירים בספרד בשנות ה-60 וה-70 שירתו בדיוויזיה הזאת. השירות שם השפיע עליהם שנים רבות אחר כך.

בשנת 2004 החזירה ספרד לצפון רוסיה צלב מקתדרלה. הצלב היה נשא כשלל בזמן המלחמה.