סנקט פטרבורג

סנקט-פטרבורג היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה, אחרי מוסקבה. היא שוכנת בצפון‑מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנייבה. העיר היא מרכז תרבותי חשוב ונמל שמקשר את רוסיה לאירופה.


העיר נוסדה ב-27 במאי 1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול כ"חלון לאירופה", כלומר יציאה לים ולקשר עם אירופה. הבנייה נעשתה בסגנון אירופי כדי לרענן את המראה של רוסיה. עבודות הייבוש והבנייה בוצעו במהירות, בעזרת מהנדסים זרים. תנאי העבודה היו קשים, ויש הערכות שכ-30,000 פועלים מתו בזמן ההקמה.

המבנה הראשון היה המבצר פטרופבלובסקיה (מבצר על אי ששימש מגן לנמל). העיר תוכננה כמרכז חדש עם רחובות ישרים, ארמונות ותעלות מים.


ב-1712 סנקט‑פטרבורג הפכה לבירת האימפריה הרוסית. זו משכה אליה את משרדי הממשלה והאצולה, מה שהאיץ את פיתוחה. העיר נשארה בירת רוסיה עד 1918, עם הפסקה קצרה.


במאה ה-19 הפכה העיר למרכז תרבותי ותעשייתי. חיי התאטרון, הבלט והספרות פרחו כאן. סביבת העיר גדלה ותעשיות חדשות צצו.

במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פרחו גם תנועות חברתיות ומהפכניות. ב-1905 החלה כאן מהפכה ראשונה. ב-1917 התחוללה כאן ההשפעה המרכזית של המהפכה הרוסית, שהובילה בסופו של דבר להעברת הבירה חזרה למוסקבה.


העיר שינתה את שמה כמה פעמים: בתחילה על שם פטרוס הקדוש, אחר כך ב‑1914 פטרוגרד (למחאה על השפעות גרמניות), וב-1924 שמה שונה ללנינגרד על שם ולדימיר לנין. ב-1991 תושבי העיר בחרו לשוב לשמה המקורי, סנקט‑פטרבורג.


במלחמת העולם השנייה נערך על העיר מצור קשה בין 1941 ל־1944. המצור ארך כמעט 900 יום. אספקה נקטעה, רבים מתו ברעב ובקור. בעקבות ההתמדה של התושבים, הוענק לעיר הכינוי "עיר גיבורה" (כינוי רשמי שמציין גבורה אזרחית בזמן מלחמה).

אחרי המלחמה העיר שוקמה והבניינים ההיסטוריים שוחזרו בעזרת תכנונים וצילומים ישנים.


אוכלוסיית העיר מונה מעל 5 מיליון תושבים (נתון משנת 2018). המרכז ההיסטורי שלה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בעיר פועלות תעשיות כבדות וטכנולוגיות, בנמלים גדולים ובמספנות. כאן נמצאים גם משרדי חברות אנרגיה גדולות.

סנקט‑פטרבורג מארחת מאז שנות ה‑90 את פורום סנקט‑פטרבורג הכלכלי השנתי. בעיר קיימים גם מתקני ספורט גדולים, כולל אצטדיון קרסטובסקי שנבנה בשנים האחרונות.

ב-2020 העיר חוותה גם סגר בזמן מגפת הקורונה. נרשמו אלפי מקרי הדבקה, ותושבים נשארו בבתיהם לפי הנחיות העירייה.


סנקט‑פטרבורג היא אחת הערים הצפוניות בעולם בעלות יותר ממיליון תושבים. האקלים קר ולח. בקיץ ממוצע יולי הוא כ־17.8°C, ובחודש הקר ביותר, ינואר, הטמפרטורה הממוצעת היא סביב −7.7°C. מספר ימי שמש נמוך, וכאטרקציה תיירותית יש את תופעת "הלילות הלבנים" בקיץ, כאשר חושך מוחלט אינו יורד.


המרכז ההיסטורי מלא בארמונות, כנסיות ומוזיאונים. בין המפורסמים: מוזיאון הארמיטאז' (אוסף אמנות גדול במבנה הארמון), הקתדרלה של איסק, תיאטרון מריאינסקי, ומבצר פטר ופאול. רשת התעלות והגשרים נותנת לעיר את הכינוי "ונציה של הצפון".


לציבור בעיר רשת תחבורה טובה ועבה. המטרו הוא אחד האמצעים היעילים. יש גם אוטובוסים, חשמליות וטרוליבוסים. נמל התעופה המרכזי נקרא פולקובו.


בהרכב האוכלוסייה רוב התושבים הם רוסים. בעיר חיים גם קבוצות מיעוט קטנות, דוגמת אוקראינים, בלארוסים וטטרים.


באופן היסטורי פעלה כאן קהילה יהודית ותיקה. אחרי תהליכים פוליטיים במאות ה‑19 וה‑20 הוקמו בתי כנסת, מוסדות חינוך וארגונים קהילתיים. כיום פועלות פעילויות יהודיות וארגונים קהילתיים בעיר.


העיר מחולקת לנפות רבות, ויש בה פריסה רחבה של פארקים, ארמונות ואיי מגורים. רבים מהשמות ההיסטוריים של רחובות וארמונות חזרו לשימוש לאחר 1991.

סנקט-פטרבורג היא עיר גדולה בצפון‑מערב רוסיה. היא שוכנת על הים הבלטי. העיר נוסדה ב-1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול. הוא רצה עיר שמחברת את רוסיה לאירופה. לכן קראו לה "חלון לאירופה".


העיר נבנתה על ביצות. בנו תעלות, גשרים וארמונות. הבנייה הייתה קשה והרבה עובדים חלשים מתו.


העיר שינתה את שמה פעמים רבות. קראו לה פטרוגרד ולנינגרד. ב־1991 חזרו לשם הישן, סנקט‑פטרבורג.


במלחמת העולם השנייה העיר הייתה מוקפת. זה גרם לסבל רב ותמותה בקרב התושבים. אחרי המלחמה שיקמו את העיר לזכר הנופלים.


כיום מתגוררים בסנקט‑פטרבורג מעל 5 מיליון אנשים. יש כאן מוזיאונים גדולים, תיאטראות ובתי אופרה. הארמיטאז' הוא מוזיאון ענקי בארמון ישן. יש גם גשרי ברזל, כנסיות גדולות ושדרות רחבות.


העיר קרה ולחה ברוב השנה. בקיץ יש כאן "הלילות הלבנים". זה אומר שמשתחקת מעט חשכה בלילה.


העיר מחוברת ברכבת תחתית (מטרו), באוטובוסים ובסירות בתעלות. תיירים מגיעים לראות את הארמיטאז', את קתדרלת איסק ואת מבצר פטר ופאול.