הדרך הרביעית

'''הדרך הרביעית''' הוצגה על ידי גיאורג איבאנוביץ' גורדייף בעקבות מסעותיו במזרח. הוא טען שאדם רגיל אינו מפותח במלואו. האדם חי בתוך "בית הכלא", מטאפורה למצב שבו הוא לא חופשי ושקוע בשגרה ומכניות.

לפי גורדייף, מבנה האדם כולל שבעה מרכזים פנימיים. שלושת המרכזים העיקריים הם המרכז השכלי (מחשבות), המרכז הרגשי (רגשות) והמרכז הגופני (תנועה ופעולה). הבעיה נובעת מחוסר תיאום ביניהם: כל מרכז פועל לעתים בכיוון אחר.

גורדייף תיאר שלוש דרכים מסורתיות שעובדות כל אחת על מרכז שונה: דרך היוגי עובדת על השכל, דרך הנזיר על הרגש ודרך הפקיר על הגוף. הדרך הרביעית שואפת לעבוד על שלושת המרכזים יחד. רק איזון בין המרכזים, לטענתו, מאפשר קשר עם "מרכזים גבוהים", מרכז רגשי גבוה ומרכז שכלי גבוה, שמעניקים תודעה עצמית ויכולות נוספות.

השחרור מבית הכלא, לפי גורדייף, דורש אחדות פנימית ולעיתים גם הנחיה של מורה אמיתי. גורדייף אסף ידיעות וטכניקות במסעות באסיה, אפריקה והמזרח התיכון.

בהמשך ליקט ריקודים ותנועות ששימשו תרגול. ריקודים אלה, שנקראו 'ריקודים מקודשים', נאספו בין היתר מטיבט ומהתנועה הסופית. הם נועדו לעורר ולהביא לאיזון בין המרכזים, וכך לתרום להתעוררות פנימית.

הרעיונות של גורדייף הוצגו גם בספרו של תלמידו פטר ד. אוספנסקי, "החיפוש אחר המופלא". עד היום פועלות קבוצות ובתי-ספר הלומדים את הדרך הרביעית, ביניהם בתי-ספר הקשורים לגורדייף ולדמותו של אוספנסקי. בישראל קיימות קבוצות בערים כמו ירושלים, תל אביב ויודפת.

'''הדרך הרביעית''' הציע גיאורג גורדייף אחרי מסעות רבים. הוא אמר שאנשים רבים לא ערים לעצמם. הם חיים בתוך "בית כלא", רעיון שמסמל חוסר חופש פנימי.

גורדייף חלק את האדם ל"מרכזים". מרכז זאת יחידה בפנים שלנו. יש שלושה חשובים: המרכז השכלי (מחשבות), המרכז הרגשי (רגשות) והמרכז הגופני (תנועה).

יש דרכים שעובדות על כל מרכז בנפרד: יוגי, על המחשבות, נזיר, על הרגשות, ופקיר, על הגוף. הדרך הרביעית מנסה לעבוד על כולם ביחד. כשהמרכזים מאוזנים, אפשר להרגיש ער יותר ולחוש דברים שאינם רגילים.

גורדייף גם לימד ריקודים מיוחדים. ריקודים אלה נאספו ממקומות רחוקים. הם עוזרים להיות נוכח ולקדם איזון בתוכנו.

יש ספר על ההרצאות של התלמיד אוספנסקי. היום יש קבוצות שלומדות את הדרך הזאת גם בישראל.