ההסכמים הלטראניים נחתמו ב-11 בפברואר 1929 בין ממלכת איטליה לבין הכס הקדוש. הכס הקדוש הוא הגוף שמייצג את האפיפיור ואת ענייני הכנסייה הקתולית.
להסכמים היו שלושה חלקים עיקריים. הראשון: אמנה שהכירה בקריית הוותיקן כמדינה ריבונית, ובתמורה הכס הקדוש וויתר על שטחי מדינת האפיפיור שאבדו בשנים 1860, 1870. השני: הסדר כספי, פיצוי חד־פעמי של 750 מיליון לירות, במזומן ובאיגרות חוב. השלישי: קונקורדט, הסכם בין המדינה לכנסייה שקבע שהנצרות הקתולית היא דת המדינה, שחגי הכנסייה יהיו גם חגי מדינה, ושפגיעה בדת תיחשב לעבירה פלילית.
הקונקורדט נתן גם אוטונומיה למוסדות הקתוליים. זה כלל שליטה על מערכת החינוך והנוער של הכנסייה, חסינות לבנייני כנסייה מפני חיפושים ללא אישור כומר, והקלות כמו שחרור כמרים משירות צבאי. סעיף זה (סעיף 3) הוסר אחרי נפילת המשטר הפשיסטי והמונרכיה באיטליה בשנות ה‑40.
על ההסכמים חתמו הקרדינל פייטרו גספארי בשם האפיפיור פיוס ה‑11 וראש הממשלה בניטו מוסוליני בשם המלך ויטוריו אמנואלה ה‑3.
המניעים היו שונים. מוסוליני ראה בכך מהלך תעמולתי לקשירת לב הקהל הקתולי. הכנסייה שאפה לזכויות כלכליות, לאוטונומיה ולחיזוק לימודי הדת. בנוסף הוחלט לפרק את תנועת הנוער הקתולית ולספח חניכיה לתנועת הנוער הפאשיסטית.
ב-11 בפברואר 1929 חתמו איטליה והכס הקדוש על הסכם חשוב. הכס הקדוש זה מי שמנהיג את הכנסייה ואת האפיפיור.
התוצאות העיקריות היו שלוש. ראשית, הוותיקן הוכר כמדינה קטנה ושונה בתוך איטליה. שנית, איטליה שילמה פיצוי של 750 מיליון לירות. שלישית, הוכר כי הנצרות הקתולית תהיה דת המדינה ולחגים של הכנסייה יהיו מעמד של חג לאומי.
ההסכמים נתנו גם זכויות לכנסייה. בתי־הספר והנוער הקתולי קיבלו יחס מיוחד. בנייני כנסייה לא יוחקרו בלי הסכמת הכומר. כמרים שוחררו משירות צבאי.
ההסכמים נחתמו על ידי הקרדינל פייטרו גספארי עבור האפיפיור, ומוסוליני בשם המלך.
מוסוליני רצה בכך להשפיע על העם. הכנסייה רצתה כסף ועצמאות בעניינים שלה. לבסוף פורקה תנועת הנוער הקתולית, וחבריה הועברו לתנועת הנוער הפאשיסטית.
תגובות גולשים