הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. הוא נבחר לראשונה ב-1920 והחל לעבוד אז. הכרה רשמית מהמנדט הבריטי הגיע רק ב-1928, מה שאפשר לו לפעול כנציג היישוב היהודי ולקבל סמכויות משפטיות ומנהליות.
הוועד נבחר על ידי אספת הנבחרים, שהייתה גוף נבחר של היישוב. הבחירה הייתה יחסית: לכל מפלגה הוקצו נציגים לפי גודלה. הוועד היסדי התמקד בארגון המערכת המנהלתית; לצדו פעל וועד פועל/הנהלה שביצעה את החלטות הוועד והנהיגה תחומים מעשיים. עם השנים צומצם הוועד הפועל והשתנה פורמט ההנהגה.
הוועד הוציא לפועל את החלטות אספת הנבחרים ושימש כנציג היישוב מול השלטונות. בין תפקידיו המרכזיים היו: ניהול נכסים של כנסת ישראל, עריכת תקציב שנתי, העברת דוחות לנציב העליון הבריטי, ניהול פנקס הבוחרים והרישום האזרחי (לידות, פטירות ונישואין), וכן כינוס אספה לנושאים דחופים.
הוועד הקים מחלקות מקצועיות: בריאות (הקמת בתי חולים ומועצה רפואית לשעת חירום), עבודה סוציאלית בהנהגת הנרייטה סאלד (שיתמדה בטיפוח ילדים ונוער), חינוך (מאז 1932 הוועד אחראי על מערכת החינוך מגן עד אקדמיה), תרבות, הכשרה גופנית (מ-1939, בעקבות אירועים אלימים ב-1936), עיתונות והסברה וכספים.
עד אישור החוקה לא ניתן לוועד להטיל מיסים בכפיפות רשמית, ולכן ההכנסות היו מוגבלות. בתחילה גייס הוועד תרומות ומסים חלקיים, כמו "מס סלע היישוב" ו"מס הערכה". החוקה אושרה ב-1925, מה שאפשר לו מימון שיטתי.
הסוכנות היהודית טיפלה בעיקר בענייני מדיניות, ביטחון וכלכלה, כולל קליטת עלייה. הוועד נטה לטפל בנושאי פנים: חינוך, בריאות, סעד, ארגון קהילתי ובתי דין. הקושי בגביית מיסים והצורך בכספים יצרו תלות מסוימת של הוועד בהנהגה הציונית.
הוועד ביקש הכרה מהמנדט הבריטי כנציג הבלעדי של היישוב, אך הבריטים דרשו חוקה. הם סירבו לאשר אותה עד 1925, מחשש להשלכות חברתיות ומשפטיות. הוועד גם ניהל קשרים עם הקהילה הערבית, והתאים את מדיניותו אחרי פרעות 1921.
ב-1947 הקימו הוועד הלאומי והסוכנות ועדת מצב להכנות להקמת המדינה. עם הקמת המדינה ב-1948 עברו תפקידי הוועד לממשלת ישראל, והיא אימצה שיטות בחירה דומות לאלו של הוועד.
הוועד הלאומי היה גוף מנהלי של היישוב היהודי בזמן השלטון הבריטי. הוא נבחר ב-1920. רק ב-1928 הבריטים הכירו בו רשמית.
אספת הנבחרים בחרה את הוועד. הוועד הפעיל הנהלה קטנה שעשתה את העבודה היומיומית.
הוועד ייצג את היישוב מול השלטון. הוא טיפל בנכסים וברישומים כמו לידות ונישואין. הוא ערך תקציב ודיווח לנציב הבריטי.
היו מחלקות חשובות: בריאות (בתי חולים), עבודה סוציאלית (הנרייטה סאלד טיפלה בילדים), חינוך (בתי ספר), תרבות וספורט, עיתונות וכספים.
הוועד לא יכול היה לגבות מיסים עד שאושרה החוקה ב-1925. לפני זה גייס כסף בתרומות ומס קטן שנקרא "מס סלע".
הסוכנות טיפלה בקבלת האישורים לעלייה. הוועד עזר לקלוט עולים בארץ, למצוא להם עבודה ובתים.
הוועד עזר להכין את הדרך להקמת המדינה. אחרי הקמת המדינה ב-1948 העביר את תפקידיו לממשלה החדשה.
תגובות גולשים