בשנות ה-30 עלתה הגירה יהודית גדולה לארץ בתקופת המנדט הבריטי (מנדט = שלטון בריטי). הערבים חששו להיעשות למיעוט. חשיפת הברחת נשק לנמל יפו ב-1935 ואירועים כמו מותו של עז א-דין אל-קסאם הגבירו את המתח.
ב-1936 קמה שביתה כללית, והוקמו "ועדות לאומיות" בערים כדי לנהל אותה ולפקח על האוכלוסייה. ועדות אלה הפכו לרשת ארצית ותיאמו את המחאה המקומית.
הוועד הוקם ב-25 באפריל 1936 על ידי ראשי שש מפלגות ומנהיגים בולטים, כשהמופתי חאג' אמין אל-חוסייני עומד בראשו. ההכרזה המייסדת כינתה את המאבק "הג'יהאד הלאומי" במובן פוליטי-לאומי.
הוועד הוביל את השביתה והחרמות כלכליות, ארגן אספקה לאוכלוסייה הנזקקת ואסף תרומות. הוא סיפק כסף, נשק וביגוד לחבורות מורדים, אך לא שלט באופן ישיר על כל הכוחות החמושים. בריטניה הטילה אזהרות, עצרות והגליות מנהיגים.
עם היווסדה של ועדת חקירה בריטית (ועדת פיל) נמנע הוועד תחילה מלהשיב לה, אך חזר בו והופיע בפני הוועדה בתחילת 1937.
לאחר רצח ופשעים קשה, ופיצולים פנימיים, פוזר הוועד על ידי הבריטים ב-1937. חלק ממנהיגיו נגלו או ברחו. הללו החלישו את סמכותו.
בסוף שנות ה-40 חודש הוועד בלחץ הליגה הערבית, אך הוא נותר מחולק. חאג' אמין חזר להשפעה והחוסיינים החזיקו ברוב המקומות ההשפעה.
הוועד דחה את תוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947 וקרא לשביתה ולמאבק פוליטי. בתקופה הזו תפקד כמייצג פוליטי של ערביי ארץ ישראל, תמך בארגוני נוער חצי-צבאיים וניסה לארגן הגנה אזרחית. סמכותו נפגעה כשהמדינות הערביות נכנסו למלחמה והוא איבד שליטה מעשית בשטח.
הוועד המשיך בפעילות דיפלומטית ומצא מקומות תומכים במצרים, עיראק ולבנון. פעילותו הצטמצמה בשנות ה-50. עם הקמת אש"ף ב-1964 פסקה במידה רבה משמעותו, ופירוקו הרשמי נערך לאחר מכן.
בזמן קיומו נחשב הוועד להנהגה הראשית של ערביי המנדט. עם זאת היו לו מתנגדים רבים. הבריטים והגליות נחלשו את מעמדו, וחולשתו בתהליכים המרכזיים הובילה לביקורת על הנהגתו ועל חלקו באירועים ובהתפוררות של שנות ה-40.
בשנות ה-30 הגיעו כמות גדולה של יהודים לארץ בתקופה שהבריטים שלטו כאן (מנדט = שלטון בריטי). הערבים חששו על ביתם ועל אדמותיהם.
ב-25 באפריל 1936 קמו כמה מנהיגים והקימו גוף בשם הוועד הערבי העליון (ועד = קבוצה שמקבלת החלטות). המופתי חאג' אמין אל-חוסייני היה המנהיג הבולט.
הוועד קרא לשביתה כללית. שביתה = הפסקת עבודה כדי ללחוץ על השלטון.
הוועד ארגן ועדות מקומיות לעזור ולחלק אוכל. הוא אסף כסף ותמיכה למאבק הפוליטי.
במהלך שנות ה-30 וה-40 היו קרבות ומאבקים. הוועד לא תמיד שלט בכל הכוחות הלוחמים. אחרי אירועים קשים הבריטים גירשו חלק מהמנהיגים.
כשחלו שאלות חדשות על המדינה ב-1947, 48, הוועד נחלש. מדינות שכנות נקפו פיקוד ועל המאבק. לקראת 1964 הפסיק הוועד להיות מרכזי, וכשהוקם גוף חדש בשם אש"ף, תפקידו הסתיים.
תגובות גולשים