מאורעות תרפ"ט

ה"מאורעות תרפ"ט" (1929) היו גל אלימות רחב בארץ ישראל בין 23 ל־29 באוגוסט 1929. המהומות כוונו בעיקר נגד היישוב היהודי. במהלך השבוע נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. מקרב הערבים נהרגו 116 ונפצעו 232, רובם בתקיפות ודיכוי על ידי כוחות בריטים.

עימותים על השימוש ברחבת הכותל המערבי בשלהי 1928 היו אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המאורעות. יהודים התקינו מחיצה לתפילה, ובתגובה המשטרה הבריטית ומנהיגים מוסלמים ראו בכך הפרה של ה"סטטוס-קוו", המצב הקיים שנהל את הגישה המקומית למקומות קדושים. המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני (מנהיג דת מוסלמי), הוביל מסע תעמולה נגד מה שנתפש כנסיגה מוסלמית בהר הבית.

מאחורי המאבק עמדו גם חששות כלכליים ולאומיים של ערביי האזור, יחד עם פחד מהשפעה ציונית על הירושה הדתית והמקומית.

ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, הגיעו לירושלים אלפי מתפללים מהסביבה. התפרצויות אלימות פרצו בהר ובהר הבית ובשכונות היהודיות מחוץ לחומות העיר. התקפות על שכונות כמו מאה שערים ובוכרים גרמו למספר רב של נפגעים ורכוש שנהרס. החשש היה שהתוקפים פועלים בתיאום, והמצב החריף כשהתקלות התפשטו גם לכבישים המחברים לערים אחרות.

יישובים כפריים בקרבת ירושלים הותקפו. במוצא נרצחה משפחה ובית הועלה באש. כמה מושבות ננטשו ונשרפו.

ב־24 באוגוסט אירע טבח בחברון, שבו נרצחו עשרות יהודים ונגרם חורבן לקהילה היהודית העתיקה. היו גם ערבים שהצילו יהודים, אך הקהילה המקומית של היהודים הושמדה ברובה.

בצפת וביישובים בגליל פרצו התקפות אלימות. ברובע היהודי בצפת נהרגו ונפצעו תושבים, ובכמה מושבות ננטשו בתים ונשדדו.

בתל אביב-יפו וחיפה הוגנו השכונות בעיקר בעזרת פעילי ההגנה (שם לארגון יהודי להגנה עצמית). עם זאת נפגעו גם שם אזרחים יהודים ויהיו חילופי אש עם שוטרים בריטים.

מושבות כמו באר טוביה וכפר אוריה הותקפו. בבאר טוביה התבצרו התושבים עד שחולצו על ידי הבריטים, והיישוב נשרף.

קהילות קטנות בערים כמו עזה, שכם ורמלה פונו על ידי הבריטים. קציני משטרה ערבים סייעו במקומות מסוימים בהגנה על יהודים.

המהומות שככו רק ב־3 בספטמבר, לאחר הגעת כוחות בריטים גדולים. השלטון כינס ועדת חקירה (ועדת שו). דו"ח הוועדה (מרץ 1930) הטיל את עיקר האחריות על ערביי הארץ, אך קבע גם שהאירועים לא תוכננו מראש והושפעו מחשש כלכלי ולאומי.

בעקבות המלצות נוספו הגבלות על הגירה יהודית ופיקוח על רכישת קרקעות. בהמשך פורסם דו"ח הופ-סימפסון והספר הלבן של פאספילד, שהגבילו עוד את מחויבות בריטניה לתמיכה בהגירה ובהתיישבות יהודית.

בריטניה שלחה חיילים, הטילה צנזורה על עיתונים, והקימה בתי משפט מיוחדים. כ־1,300 נאשמו; מעל עשרים נידונו למוות. לבסוף הוצאו להורג רק שלושה אנשים, ושלחומר נענש.

הממשל קיצץ בפיצויים לנפגעים, שהכיסו רק חלק קטן מהנזקים. על כפרים הוטלו קנסות קולקטיביים.

האירועים הביאו להשלכה ארגונית ביישוב היהודי: חיזוק ותהליך שינוי בהגנה, ועליית סיעות שמשכו לקו תקיף יותר. המופתי אמין אל-חוסייני בלט כאישיות מובילה בציבור הערבי. גם בקרב הנשים הערביות נרשמה התארגנות פוליטית ראשונה כתגובה לאירועים.

ועדת שו בדקה את המאורעות והמליצה על הגבלות על עלייה יהודית ומחסומים ברכישת קרקע. דו"ח הופ-סימפסון אישר מגבלות נוספות. הספר הלבן של פאספילד (אוקטובר 1930) צמצם עוד את מחויבות בריטניה להצהרת בלפור והדגיש את תפקידם הפוליטי של ערביי הארץ.

נציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור פרסם הצהרות חריפות בעקבות המאורעות. מנקודת מבטו, חובתו הייתה להשיב את הסדר ולחקור את המעורבים. תגובותיו עוררו זעם ושינויים במדיניות הבריטית כלפי המנדט.

בקיץ 1929 פרצו מהומות קשות בארץ ישראל. זה קרה בין 23 ל־29 באוגוסט 1929. הרבה יהודים נפגעו. גם ערביים נפגעו.

העימות החל בחילוקי דעות על הכותל המערבי. הכותל הוא אתר תפילה חשוב ליהודים. אנשים לא הסכימו איך להתפלל שם. המופתי (מנהיג דתי מוסלמי) דיבר נגד שינויים שהיו במקום.

ביום שישי 23 באוגוסט הגיעו להר הבית הרבה אנשים. פרצו מהומות בשכונות יהודיות. חנויות ובתים נשרפו ונפגעו אנשים.

כמה מושבות ליד ירושלים הותקפו. בתים נבזזו ונשרפו. משפחות ברחו לחפש מקלט.

בחברון נגרם חורבן לקהילה היהודית העתיקה. רבים נהרגו ונפגעו. היו גם אנשים שהצילו שכנים יהודים.

בצפת וביישובים בגליל נכנסו פורעים לבתים. רבים נפצעו והבתים נשרפו.

גם שם היו התקפות, אבל פעילי הגנה מקומיים עזרו להדוף חלק מהפורעים. היו הרוגים ונפגעים.

כפרים כמו באר טוביה וכפר אוריה הותקפו. תושבים התבצרו והיושבים חולצו בסוף.

בראשית הדברים פונו קהילות קטנות בערים כמו עזה ושכם על ידי הבריטים.

הבריטים הביאו חיילים ושתקו את המהומות. הם ערכו חקירות ופרסמו דוחות. חלק מהאשמה הוטל על הערבים. אחרי זה הבריטים הגבילו עלייה יהודית.

נפתחו משפטים רבים. כמה אנשים נשפטו והוצאו להורג. הממשל נתן כסף לפיצוי, אך זה כיסה חלק קטן מהנזק.

האירועים שינו את האופן שבו היהודים התארגנו להגנה. גם בקרב הערבים עלו מנהיגים חדשים. נשים ערביות החלו להתארגן פוליטית יותר.

נציב העליון הבריטי הוציא הודעות קשות. הוא דרש ששרהט סדר ויענישו את האשמים.