הרלטיביזם המוסרי או מוסר יחסי היא גישה פילוסופית שלפיה ערכים מוסריים אינם אמת מוחלטת. הם תלויים בזמן, במקום, באדם, בתרבות ובהקשר.
חלק מהמחשבה הזאת זורעת לשורשיה כבר אצל הסופיסטים באתונה, במיוחד אצל פרוטגורס שאמר "האדם הוא קנה המידה". יש שמאזכרים גם את מקיאוולי. ברוב המקרים הרלטיביזם המוסרי נתפש כתנועה שהתעצבה במאה ה-19. פרידריך ניטשה היה מההוגים המרכזיים שתרמו לתפיסה זו. גם בספרות הרוסית של דוסטויבסקי וטולסטוי ניכרה התקרבות לרעיונות דומים, מה שכונה ניהיליזם פטרסבורגי.
בהמשך הרלטיביזם המוסרי צמח מתוך הרלטיביזם ההיסטורי, וקשריו עם הסוציולוגיה הועמקו בעבודות מקס וובר. במאה ה-20 תרמו לכך אנתרופולוגים (חוקרי תרבויות) שדנו במגוון הערכים בחברות שונות. מאז שנות ה-50 הרעיון הפך נפוץ בקרב הוגים שנחשבים לפוסטמודרניים. פיתוח מקביל היה במסורת האנגלית דרך ג. א. מור ודרך אמוטיביזם, השקפה שטוענת שהצדקת מעשה מוסרי נובעת מהרגש הפסיכולוגי של האדם.
זה מושג שמבוסס על עובדת המגוון התרבותי בעולם. אנשים וקבוצות מפתחים ערכים שונים. הגישה קוראת לסובלנות ומציינת שאין דרך אחת נכונה לחיות שמתאימה לכולם.
אמוטיביזם הוא רעיון שטוען ששיקולי מוסר הם בעיקר ביטוי לרגשות. ג. א. מור טען שהטוב הגדול יכול להיגזר מתוך שקלול הטובים הפסיכולוגים של אנשים ובחירה במצב הטוב ביותר בהתאם לכללים לוגיים ומתמטיים.
גישה זו טוענת שאין עקרונות מוסר שנכונים תמיד. ההיסטוריה משתנה, ולכן גם הנורמות המוסריות משתנות.
יש מי שמבקרים את הרלטיביזם המוסרי. אלן בלום, בספרו דלדולה של הרוח באמריקה, קונן על מה שראה כהפצה מוגזמת שלו במוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית.
הרלטיביזם המוסרי אומר שאין אמת מוסרית אחת לכל האנשים. הערכים משתנים לפי מקום וזמן.
את הרעיון אפשר למצוא כבר אצל הסופיסטים. פרוטגורס אמר שהאדם קובע. מאוחר יותר ניטשה דיבר על רעיונות קרובים. גם סופרים כמו דוסטויבסקי וטולסטוי נגעו בכך. חוקרי תרבויות, אנתרופולוגים (חוקרים שבוחנים תרבויות), עזרו להפיץ את הרעיון במאה ה-20.
רעיון פשוט: תרבויות שונות חיות אחרת. זה לא תמיד אומר שמי שמצד אחד צודק והאחר טועה.
אמוטיביזם אומר שההחלטות המוסריות הן פעמים רבות רגשות שלנו. ג. א. מור דיבר על כך שהטוב יכול לנבוע מחישוב של מה שמשמח אנשים.
הרבה נורמות משתנות עם הזמן. לכן אין עקרון מוסרי שאינו תלוּי היסטוריה.
יש מבקרים שטוענים שרלטיביזם מוסרי יכול להיות מוגזם. אלן בלום כתב על זה בהקשר לאוניברסיטאות בארה"ב.
תגובות גולשים