הומניזם (אֱנוֹשָׁנוּת) היא גישה פילוסופית שמעמידה את האדם במרכז. היא רואה את האדם כסוכן פעיל שמשפיע על סביבתו, ומקדמת חשיבה ביקורתית וחקירה שיטתית במקום דוגמטיזם ואמונות תפלות.
המונח humanista הופיע ברנסאנס כדי לתאר מורים וחוקרים שהתמקדו ב''אמנויות האדם''. יש הבחנה בין הומניזם כגישה אידאולוגית לבין הלימודים ההומניסטיים (Studia Humanitatis), כלומר לימודי שפה, ספרות ותרבות קלאסית. הומניסט הוא מי שמאמין בערך האדם; הומני (אדם רחמן) שונה במובן רגשי. בשנת 2022 התקבל במוסדות הלשון המונח אֱנוֹשָׁנוּת לתרגום הומניזם.
מקור ההומניזם המוכר הוא איטליה של תקופת הרנסאנס. אינטלקטואלים שלא היו אנשי דת חיברו מחדש עם כתבים של יוון ורומא. משפחות סוחרים ותנועות פוליטיות תרמו להתעניינות בתרבות הקלאסית ובלימודי האדם. ההומניסטים הטו את תשומת הלב ממסורת הסכולסטיקה והכנסייה אל לימודי רטוריקה, פילוסופיה אתית ושפה קלאסית. בין ההשפעות היו כתבי אפלטון ואריסטו. נאומו של ג'ובאני פיקו דה לה מירנדולה, "על כבוד האדם", סימל את הגישה שמדגישה את ערך האדם.
הבסיס הוא אמון בתבונה האנושית ובכושר הביקורת של האדם. הומניזם רואה את המצפון האנושי כמקור להבחנה בין טוב ורע, שאינו תלוי בדת או במוצא. יש הבדל בין ההומניזם הקלאסי של הרנסאנס, שמחבר את ערך האדם לאהבת האל (agape), ובין ההומניזם של הנאורות, שמייחד את התבונה האנושית כמקור מוסרי. חלק מההוגים ראו את המוסר כ"אתוס פתוח", ערכים שמתקבלים בזכות היותנו בני אדם ולא רק כחלק מקהילה מסוימת. רבים מההומניסטים החזיקו שאפשר לנסח כללים מוסריים באופן ברור ולשתמש בהם בפתרון דילמות מוסריות.
קיימות גרסאות וזרמים שונים של הומניזם, שמשלבים דגש שונה על דת, תבונה או ערכים חברתיים.
ההומניזם סיפק אלטרנטיבה לערכים דתיים, במיוחד ב אירופה החילונית. בעוד שבמקומות כמו צרפת ההומניזם השתרש כחילוני, בארצות הברית ובאזורים אחרים הדת עדיין משמשת מקור ערכים מרכזי. ההוראות המוסריות בהומניזם לרוב אינן נוגדות את עקרונות הדת, אך יש הבדל בהשקפה על חטא, עונש ועולם הבא. קיימת גם תפיסה שמשלבת דת והומניזם יחד, הומניזם דתי.
יש ארגונים ותנועות הומניסטיות שונות שמקדמות ערכים אלה ברחבי העולם.
רבים מההוגים של הרנסאנס והנאורות נחשבים הומניסטים, אם כי הם לא תמיד היו חלק מאותה אסכולה.
הרנסאנס יצר עניין מחודש בכתבים קלאסיים ובאדם כאישיות אינדיבידואלית.
בנאורות ובהמשך עיבדה התנועה רעיונות חדשים על תבונה, מוסר וחילון.
ההומניזם השפיע על הספרות: סופרים ומתרגמים חיפשו להביא לידי ביטוי את חוויות האדם, חולשותיו ותפקידו בחברה.
הומניזם (אֱנוֹשָׁנוּת) אומר שהאדם חשוב. הוא שם דגש על תבונה ומצפון.
המילה humanista הופיעה ברנסאנס. זהו שם לאנשים שלמדו ספרות ותרבות של יוון ורומא. אֱנוֹשָׁנוּת הוא תרגום עברי חדש מהמילה הזו.
הרעיון נולד בעיקר באיטליה של תקופת הרנסאנס. אנשים שלא היו אנשי דת קראו ספרים עתיקים. הם הרגישו שהתשובה למידות טובות נמצאת בבני אדם ולא רק בכנסייה. נאום מפורסם של ג'ובאני פיקו דה לה מירנדולה דיבר על כבוד האדם.
ההומניזם מאמין שיש לנו מצפון. המצפון עוזר לנו להבחין בין טוב ורע. ההומניזם אומר שלפעמים אפשר להסביר כללים מוסריים בצורה ברורה. יש גרסאות שונות: חלקן מדברות גם על דת, וחלקן פחות.
במדינות שונות היחס להומניזם שונה. בחלק מהמקומות הוא מחליף את התפקיד של הדת. באחרים הדת עדיין מרכזית. יש גם אנשים שמשלבים דת והומניזם יחד.
יש קבוצות שאומרות שהן הומניסטיות ומנסות לקדם רעיונות אלה.
סופרים השתמשו ברעיונות ההומניזם כדי לכתוב על חיי האדם והרגשותיו.
תגובות גולשים