הושע בן אלה

הוּשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה היה המלך האחרון של ממלכת ישראל לפי הכרונולוגיה המסורתית. הוא מלך בקירוב בשנים 732, 724 לפנה"ס. המלך שקדם לו, פקח בן רמליהו, נהרג, ותגלת־פלאסר השלישי מלך אשור מינה את הושע במקומו. הושע שלט תשע שנים ונחשב לדמות היסטורית שקיימת גם במחקר הארכאולוגי.

מקורות מקראיים ואכדיים מצביעים על עימות של ישראל עם אשור בתקופתו. ייתכן שמורדים בישראל קיוו לעזרה ממצרים הצפונית. שלמנאסר ה' (שלט בסוף שנות ה-720 לפנה"ס) פתח במצור על שומרון. לפי המקורות, הושע נאסר מוקדם בתחילת המצור, אך העיר המשיכה להילחם ושוחררה רק לאחר מצור שנמשך כשנתיים; לכיבוש שומרון מיוחסות גם רשומות של סרגון ב'.

נראה ששומרון נכבשה בשלב ראשון סביב 722 לפנה"ס, ואז שוב ב-720 לפנה"ס בידי סרגון ב'. לאחר הכיבוש האחרון האשורים ארגנו את הממלכה כפחווה, אזור כפוף לשלטון אשורי, בשם Samerina. לא הומלך מלך חדש על שומרון; השלטון הועבר לנכבדים ולמפקדי צבא, וזו היתה סופה של ממלכת ישראל כמדינה עצמאית. גורלו של הושע לא ידוע.

אשור ארגנה גליות של אוכלוסיות מקומיות. תיגלת־פלאסר ג' הגלה בשנים 733, 732 אוכלוסיות מאזורים מזרחיים של הארץ, ובכלל זה מאזור הגליל. על פי האנלים, מספר הגולים מהגליל היה כ-13,520. סרגון ב' מדווח שמהשומרון הוגלו כ-27,290 איש.

הגולים הושבו בערים ובמחוזות אשוריים כמו Halahhu (חלח) ובאזור נהר החבור (גוזן). חלקם הוצבו כעובדי מקצוע או כחלק מהצבא האשורי. המינהל האשורי דאג לארגן את ההגליה ואת הקליטה של המגורשים. במשך כמה דורות רבים מהגולים נטמעו בתרבות האשורית-ארמית ולא נשאר מהם זכר לאומי חזק, אם כי הזיכרון עליהם נשמר בכתובים מאוחרים.

הושע בן אלה היה המלך האחרון של ממלכת ישראל. הוא שלט בסביבות 732, 724 לפני הספירה.

אשור, אימפריה חזקה, תקפה את שומרון. הושע נתפס בהתחלת הקרב. העיר נלחמה עוד שנתיים ונכבשה. אחר כך אזור שומרון הפך לחלק מהשלטון האשורי. לא מינו מלך חדש על העיר. לא יודעים מה קרה להושע.

האשורים הגלו אנשים מכאן בכוח. הגליה (כאשר כופים על אנשים לעזוב את ביתם) הובילה אנשים לעיירות כמו חלח ולגוזן, ליד נהר החבור. חלק מהגולים עבדו במלאכות או בצבא של אשור. עם הזמן רוב האנשים נטמעו בתרבות החדשה, אך הזיכרון על הימים ההם נשמר בכתובים.