הזצסיון הווינאי (בגרמנית: Wiener Secession) הוקם בווינה ב-1897 על ידי קבוצת אמנים, מעצבים ואדריכלים שהתפטרו מהאקדמיה המקומית. בין המייסדים הבולטים היו גוסטב קלימט, יוזף הופמן ויוזף מריה אולבריך. הם נטשו את מוסדות האמנות הרשמיים כדי ליצור מרחב שמקבל רעיונות חדשים ומחבר אמנויות שונות.
המטרה המרכזית הייתה קידום קשר עם אמנים מחו"ל, חידוש האמנות הדקורטיבית ויצירת "אמנות טוטאלית", מושג שפירושו איחוד ציור, אדריכלות ואמנות שימושית. התנועה קיבלה במה במהירות; הקבוצה פרסמה את המגזין Ver Sacrum (לדברי הקבוצה). קלימט נבחר לנשיא ההתחלתי של הקבוצה.
בשנת 1897 נבנה בית הזצסיון, שהפך לגלריה לאמנות מודרנית בוינה. על חזיתו נחרטה הכתובת: "לכל עידן האמנות שלו, ולאמנות את חירותה". הבניין והכיפה שלו הפכו לסמל התנועה. קלימט עיצב באולם עבודות עם מוטיבים קישוטיים וצמחיים.
התערוכות של הזצסיון הציגו אמנים מודרניים, כולל אימפרסיוניסטים צרפתים, והביאו לווינה רעיונות חדשים. תערוכת 1902, שאותה תכנן יוזף הופמן והוקדשה לבטהובן, נחשבה חשובה; כרוכה בה היתה תרומה של קלימט לפסל ואפריז סביב פסל בטהובן.
המגזין Ver Sacrum הציג עבודות דקורטיביות וסגנונות קרובים לארט נובו (סגנון אמנותי עם קווים וקישוטים טבעיים).
לא הייתה לתנועה שפה צורנית אחידה, וזה גרם למתח פנימי. בשנת 1905 פרצה מחלוקת על הכיוון שהזצסיון צריך לקחת, האם להעדיף ציור "אמנות יפה" או לתת מקום שווה לאמנויות הדקורטיביות. קלימט וחברים נוספים הפסידו בהצבעה והתפטרו ב-14 ביוני 1905.
מספר אדריכלים מהתנועה יצרו מבנים מוכרים. יוזף מריה אולבריך תכנן את בית הזצסיון. אוטו וגנר עיצב בניינים דקורטיביים כמו Majolikahaus, עם אריחים צבעוניים בחזית. עבודות מאוחרות יותר של וגנר הראו מעבר לצורות גאומטריות ולמינימום קישוט, וכך סימנו את תחילת המודרניזם.
יוזף הופמן עיצב את תערוכות הזצסיון והמשיך להתפתח לעבר קווים גאומטריים, כפי שניכר בפאלה סטוקלט בבריסל.
לאחר פרישת קלימט וחבריו, הזצסיון המשיכה לקיים תערוכות, אך חלקים מהשמץ המקורי של התקופה הראשונית נעלמו. בתקופת השלטון הנאצי הוחרם האמנות של רבים מחברי התנועה והבניין הושמד כמייצג "אומנות מנוונת". הבניין שוחזר אחרי המלחמה.
בשנת 1945 חזר הופמן לזצסיון, והוא נבחר לנשיא בשנים 1948, 1950. הזצסיון הווינאי ממשיכה לפעול גם כיום ולהציג תערוכות.
בשנת 1897 קבוצת אמנים בווינה פרשה מהאקדמיה. פרישה כאן אומרת שהם עזבו כדי לעשות דברים אחרת. הם רצו אמנות חדשה ולא מסורתית.
הקבוצה פרסמה מגזין וקראה לעצמה הזצסיון. גוסטב קלימט ויוזף הופמן היו מהמפורסמים שבהם. הם רצו "אמנות טוטאלית". זה אומר לאחד ציור, מבנים ועיצוב.
הם בנו את בית הזצסיון עם כיפה שהפכה לסמל. במקום הציגו אמנות מודרנית מהעולם. קלימט עיצב עבודות עם דוגמאות קישוטיות.
תערוכה מפורסמת התקיימה ב-1902 והייתה בה עבודה על בטהובן, המלחין המפורסם.
בשנת 1905 חלק מהאמנים עזבו אחרי ויכוח פנימי על מה חשוב בתנועה.
האדריכלים של התנועה בנו בניינים מיוחדים. Majolikahaus הוא בית עם אריחים צבעוניים. אוטו וגנר ובניינים אחרים הראו מעבר לצורות פשוטות יותר.
בתקופת מלחמת העולם השנייה חלק מהאמנות הוחרמה. אחרי המלחמה הבניין שוקם והקבוצה המשיכה לעבוד. היום הזצסיון עדיין מציג תערוכות.
תגובות גולשים