החד־קרן הוורודה הבלתי נראית (Invisible Pink Unicorn, IPU) היא אלה של דת פארודית (דת שבבסיסה בדיחה) שמשמשת לסאטירה של אמונות דתיות. הדמות מדגימה את הבעיה בטיעונים שאי־אפשר להפריך אותם (אי־הפריכוּת היא מצב שבו לא ניתן להראות שמשהו אינו קיים).
הרעיון מציג חד־קרן וורוד שאינו נראה. לעתים מציירים אותו כחד־קרן שנעלם או משטח ריק. אתאיסטים (אנשים שלא מאמינים באלים) וספקנים (מי ששואלים שאלות ובודקים ראיות) משתמשים בדמות כדי להחליף את המילה "אלוהים" ולבדוק אם הטיעון נשאר הגיוני.
האזכור הראשון היה בקבוצת הדיון alt.atheism ב־1990. הדמות פותחה יותר בידי קבוצת סטודנטים ב־ISCA בשנים 1994, 1995, שאף ניסחו מניפסט דמיוני שמסביר תכונותיה. במניפסט הוצגו פרטים הומוריסטיים, כמו חיבה ללחם עם צימוקים, ובהמשך נוספו בדיחות ותיאורים נוספים בשיח המקוון. לאורך השנים צויירו "גילויים" שלה ונוצר לוגו לפרודיה.
בשנת 1996 הוגשה הדמות ככלי לימודי במחנה הקיץ לחשיבה חופשית בארצות הברית. אחת המשימות הייתה להראות שאי־אפשר להוכיח קיום של ישות כזו, כדי להמחיש רעיונות על ראיות ואמונה. ריצ'רד דוקינס התייחס לדמות בספרו "יש אלוהים?" וקבע שהיא בין הטיעונים החביבים על פילוסופים נגד הדת.
החד־קרן הוורודה הבלתי נראית הוא דמות בדיחה. דת פארודית זה שם לדבר שמציג דת כבדיחה. הדמות מראה איך טענות שקשה להוכיח יכולות להיראות לא הגיוניות.
החד־קרן מתואר כוורוד, אבל בלתי נראית. לפעמים מציירים רק משטח ריק או ציור של חד־קרן שנעלם. אנשים שמרגישים ספק, אתאיסטים, כלומר כאלה שלא מאמינים באלים, משתמשים בדמות כדי לבדוק טיעונים.
פעם ראשונה ראו אותה בקבוצת דיון באינטרנט ב־1990. סטודנטים ב־1994, 1995 כתבו עלייה מניפסט עם תכונות מצחיקות. כתבו למשל שהיא אוהבת לחם עם צימוקים.
ב־1996 השתמשו בחד־הקרן במחנה קיץ ללימוד חשיבה. המשתתפים התבקשו להראות שאין הוכחה לקיומה. גם המחבר ריצ'רד דוקינס הזכיר אותה בספרו.
תגובות גולשים