החומה האטלנטית הייתה מערך ביצורים שגרמניה בנתה לאורך חופי מערב אירופה בין 1942 ל-1944. המטרה הייתה למנוע מפלישה של בעלות הברית מן הים. אחרי כישלון הקרב על בריטניה והכניסה למלחמה של ארצות הברית, היטלר דרש ביצורים חזקים כדי למנוע נחיתות אנגלו-אמריקאיות. בעקבות פשיטה בריטית בסן-נאזר במרץ 1942, הוציא היטלר ב-23 במרץ הנחייה להקים קו ביצורים. הוא ביקש 15,000 נקודות מבוצרות ו-300,000 מגנים, עם מועד סיום ממוקד של 1 במאי 1943.
על התכנון והבנייה הופקד ארגון טודט, הגוף הנאצי שאחראי לבנייה צבאית. אלפים הושתו לעבודה בכפייה. בתחילת 1944 רק חלקים מהחוף היו מבוצרים היטב; העיקרי היה אזור פה-דה-קאלה, שבו הושקעו המשאבים הגדולים. בנובמבר 1943 הטיל היטלר את משימת השיפור על פילדמרשל ארווין רומל, ומינה אותו למפקד קבוצת ארמיות B בינואר 1944. תחתיו הוגבר קצב הבנייה.
ההגנות כללו מכשולים בחופת הים ועוד עמוק במים: "שערים בלגיים", מסגרות ברזל בגובה כשלושה מטרים שהוצבו במים; "קיפודים צ'כיים", מבנים מתכתיים נגד נחתות; "טלר", מוקשי צלחת נגד טנקים; ומיליוני מוקשים בחול בצפון צרפת. כדי להפריע לנחיתות מוטסות הוצפו שטחים וננעצו בקרקע קורות שנקראו "האספרגוס של רומל".
החומה מעולם לא הושלמה. הגרמנים לא ידעו היכן בדיוק יתרחש ניסיון הפלישה, והמשאבים הוגבלו בגלל הפצצות בעלות הברית וההשמדה של תשתיות. בנוסף הושם דגש רב על פה-דה-קאלה במסגרת מבצע פורטיטיוד של בעלות הברית, מה שהטעה את הגרמנים.
בסופו של דבר החומה עיכבה רק במידה מועטה את נחיתת בעלות הברית בנורמנדי.
רומל טען שביצורים יביאו רק לעיכוב, ולא יכשלו את הפלישה בלי התקפת-נגד מהירה. הוא רצה דיוויזיות ניידות של שריון ושל רגלים קרוב לחוף, כדי לפגוע בחיילי הנחיתה בשעות הראשונות. כאן הסבר: פאנצר = כוחות שריון, טנקים ויחידות משוריינות.
קצינים אחרים כמו פון רונדשטט וגודריאן סברו להיפך: להחזיק את השריון מרחוק, לתת לבעלות הברית להתקדם מעט ולבצע מתקפת-נגד הרחק מטווח הארטילריה הימית. הם ציינו דוגמאות סערות בנחיתות קודמות, שבהן שריון שהקריב ניידותו נענה באש תותחים עזה.
במרץ 1944 ביקש רומל שליטה על כל יחידות השריון במערב. היטלר פסק פשרה: הוא נתן לרומל שלוש דיוויזיות פאנצר והשאיר ארבע דיוויזיות נוספות כמילואים תחת פיקוחו האישי. הפיצול הזה יצר מצב שבו בפעם של לחץ קיבלו מפקדי השריון פקודות משלוש רשויות שונות, רומל, פון רונדשטט והיטלר, מה שהקשיח את התגובה.
החומה האטלנטית הייתה ניסיון מאסיבי של גרמניה לבנות קו הגנה ימי. היא כללה מבנים בטונים, מוקשים ומכשולים ימיים, ופורטה על ידי רומל וניהול טודט. עם זאת היא לא הושלמה ולא עצרה למעשה את פעולת הפלישה לנורמנדי.
החומה האטלנטית הייתה קו ביצורים שבנו הנאצים לאורך חופי מערב אירופה במלחמת העולם השנייה. הם רצו למנוע מפלישה מהים. אחרי שמלחמה נמשכה גם במזרח ובאמצע 1940 ישראלות, היטלר חשש מפלישה מבריטניה ודרש לבנות הגנה חזקה.
הבנייה נוהלה על ידי ארגון טודט, הארגון שאחראי על בניית ביצורים. אנשים רבים הוכרחו לעבוד על הבנייה. באזור פה-דה-קאלה בנו הגרמנים חומות ובונקרים רבים. רומל, מפקד גרמני חזק, הוצב לשפר את ההגנות ב-1943, 1944.
ההגנות כללו: שערים בלגיים (מסגרות ברזל במים), קיפודים צ'כיים (מכשול מתכתי נגד סירות), מוקשי טלר (פצצות נגד טנקים) וקורות שננעצו באדמה, שנקראו "אספרגוס". בים ובחול הוסיפו הגרמנים מוקשים, פצצות מסוכנות שמונחות באדמה.
החומה לא הושלמה. הגרמנים לא ידעו איפה בדיוק יבואו הפלישה, והם חיזקו בעיקר את פה-דה-קאלה. הפצצות והחסמים הקשו על אספקה. לבסוף החומה עיכבה רק מעט את נחיתת בעלות הברית בנורמנדי.
רומל רצה להעמיד טנקים וצבא קרוב לחוף. הוא חשב שזה ימנע הקמת ראש גשר. אחרים רצו לשמור את הטנקים רחוק יותר ולהכות במתקפת-נגד אחרי שהאויב יתקדם. היטלר פיצל את הפיקוד, וזה יצר בלבול שהקשה על תגובה מהירה.
תגובות גולשים