החזית הלבנונית הייתה קואליציה של מפלגות ימין לבנוניות, רובן נוצריות, שנוצרה בשנות מלחמת האזרחים בלבנון. היא נוסדה כמענה למחנה הרדיקלי בראשות כמאל ג'ונבלאט. למיליציה של החזית קראו "הכוחות הלבנוניים"; מיליציה היא כוח חמוש שאינו צבא המדינה.
בנובמבר, דצמבר 1975 התכנסו ראשי העדה והכנסייה המרונית בכינוס שנקרא "הפסגה המרונית". הם האשימו את הפלסטינים בהפרת הסטטוס-קוו, כלומר במאזן הכוחות בין הקהילות השונות בלבנון. בספטמבר 1976 החליטו משתתפי הפסגה על הקמת ארגון-גג לתיאום הלחימה, שנודע כ"החזית הלבנונית".
המפלגות העיקריות בחזית היו הכתאיב של פייר ג'ומאייל, בריגדת מרדה של סולימאן פרנג'יה, המפלגה הליברלית הלאומית של כמיל שמעון, ושומרי הארזים של אטיין סאקר. בתחילת הלחימה מנו כל יחידות החזית יחד כ-18,000 לוחמים, אך מספר הלוחמים הקבועים היה קטן יותר. הפלנגות של הכתאיב היוו את החלק הגדול ביותר בכוח.
נהגו חילוקי דעות על מעורבות סוריה בלבנון: חלק מהמנהיגים תמכו במעורבות, וחלק התנגדו. בריגדת מרדה נפרדו מהחזית ב-1978 אחרי מתחים פנימיים ורצח משפחתי חמור. בשנת 1980 עזבה גם מיליציית ה"נמרים" את החזית אחרי "ליל הסכינים הארוכות", התקפת פלנגות על בסיסם.
בהמשך, עם עליית השפעת סוריה על המתרחש בלבנון, אנשי החזית השתלבו בהסדרים פוליטיים חדשים. המיליציות פורקו לפי הסכם טאיף, ההסכם שהסדיר את סיום מלחמת האזרחים. הכוחות הלבנוניים הפכו מפעילה צבאית למפלגה פוליטית בלבד.
לאחר המלחמה סמיר ג'עג'ע נידון על פשעים שביצע במהלך המלחמה ושוחרר ב-2005. בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לאחד את התומכים של החזית. כיום תומכי ג'עג'ע ישבו בפרלמנט ברשימת "הכוחות הלבנוניים" והחזיקו כחמישה מושבים, והם שותפים בממשלתו של פואד סניורה.
החזית הלבנונית הייתה קבוצה של מפלגות ימין בלבנון. רובן היו מפלגות של נוצרים. הם קמו במלחמת האזרחים כדי להיאבק בקבוצות אחרות.
מנהיגים מרונים התכנסו בסוף 1975. הם חששו שהמאזן בין הקבוצות בלבנון נשבר. ב-1976 הם הקימו את החזית כדי לתאם את הלחימה.
המפלגות הבולטות היו הכתאיב, המרדה, המפלגה של כמיל שמעון, ושומרי הארזים. למפלגות היה כוח צבאי שנקרא מיליציה. מיליציה היא קבוצה חמושה שאינה צבא של מדינה.
המפלגות לא תמיד הסכימו. חלק מהן רצו שסוריה, מדינה שכנה, תתערב. חלק אחר התנגד לכך. בגלל המחלוקות חלקים עזבו את החזית.
בסוף המלחמה חתמו על הסכם בשם טאיף שהסדיר את סוף המלחמה. רוב המיליציות פורקו. הכוחות הלבנוניים הפכו למפלגה בלבד.
אחרי המלחמה היו ניסיונות לאחד מחדש את התומכים. היום יש לנציגים ברשימה בשם "הכוחות הלבנוניים" כמה מושבים בפרלמנט.
תגובות גולשים