החפצה

החפצה היא התייחסות לאדם כאל חפץ. המילה באנגלית היא Objectification, שורש המילה הלטיני objectum משמעותו "חפץ". החפצה איננה רק דה-הומניזציה, כלומר שלילת ההיבטים האנושיים של אדם; היא גם הגדרה מחדש של האדם כאובייקט.

עבדות היא דוגמה ברורה: בה החפצה גורמת להתייחסות אל אדם כרכוש או ככלי שמשרת רצונות אחרים. בספרות החפצה נתפסת כאמצעי נגדי להאנשה. האנשה (שזה לייחס תכונות אנושיות לחפצים או לחיות) היא ההיפך, החפצה היא לייחס לאדם תכונות שהחברה לא נותנת לבני אדם.

דוגמה נוספת מגיעה מתאוריה מרקסיסטית. ג'רג' לוקאץ', בחיבור שלו על "הריאיפיקציה" (1923), ביקר את הקפיטליזם וטען כי הוא הופך את העובד לסחורה. במאה ה‑20 המונח אומץ גם על ידי תאוריות פמיניסטיות. הן מצביעות על יחס אל נשים כאובייקטים מיניים. יחס כזה מתבטא גם באלימות מינית ובנורמליזציה שלה, וגם בהערכת נשים לפי יכולתן לספק הנאה מינית בלבד, למשל לפי המראה.

במאמר בשם "תאוריית ההחפצה" (1997) טענו ברברה פרדריקסון וטומי‑אן רוברטס שנשים בחברות שחפיצו אותן נוטות להפנים את המבט החיצוני. מרתה נוסבאום ניסחה קריטריונים שמגדירים מתי אדם מוחפץ, והלנה לנגטון הציעה להוסיף אליהם תנאים נוספים.


מוזכרו דעות והצעות להגדרות, בין היתר על ידי נוסבאום ולנגטון.

החפצה פירושה להתייחס לאדם כמו לחפץ. חפץ זה דבר, לא בן אדם. כשמחפיצים מישהו, מתייחסים אליו כמו לכלי.

דוגמה ברורה היא עבדות. בעבדות אנשים מטופלים כרכוש ולא כבני אדם.

בספרות אומרים שהחפצה היא ההפך מהאנשה. האנשה היא לתת לחפץ תכונות של בן אדם. החפצה היא להפוך בן אדם לדבר בלי רגשות וכבוד.

חוקרים והוגים השתמשו ברעיון הזה כדי להסביר דברים חברתיים. אחד טען כי כלכלת שוק יכולה להפוך עובדים לסחורה. תאוריות פמיניסטיות אמרו שנשים נתפסות פעמים רבות כאובייקטים מיניים. זה יכול להוביל לכך שנשים יתחילו לראות את עצמן בעין של צופה.


יש ניסוחים שונים להגדרה; חוקרות כמו נוסבאום הציעו קריטריונים שמבהירים מתי מישהו מוחפץ.