היאחזות נח"ל

"היאחזות נח"ל" היא יישוב שהוקם על ידי חיילי נח"ל (נוער חקלאי-לוחם), לפי החלטת ממשלת ישראל. היא שימשה גם כיחידה צבאית וגם כיישוב חקלאי. המטרה הייתה להחזיק בשטחים רגישים ולהכין יישובים אזרחיים בעתיד.


רעיון ההתיישבות הביטחונית חזר אלפי שנים אחורה. במאה ה־20 הוא חזר כשהחל תהליך העלייה והיישוב המודרניים. בעבר, המתיישבים הגנו על עצמם מפני סכנות מקומיות. במהלך המנדט הבריטי נוצר צורך חדש לבנות יישובים מבוצרים. דוגמה לשיטה זו היא "חומה ומגדל", בנייה מהירה של יישוב מוגן.


תנועות הנוער החלוציות תרמו רבות להגדרת המסלול. ב־16 באוגוסט 1948 אישר דוד בן־גוריון להקים מסגרת בשם "נוער חלוצי לוחם", נח"ל. ב־12 בספטמבר אותה שנה פרסם הרמטכ"ל יעקב דורי פקודה שהכניסה את הנח"ל למבנה הצבאי. ההכשרה שילבה אימונים צבאיים ועבודה חקלאית, על פי ניסיון הפלמ"ח.


לאחר מלחמת העצמאות הייתה מדינה עם שטחים דלילים ביהודים. במקומות כמו הנגב והגליל הוחלט להקים היאחזויות בידי חיילים. ב־23 ביולי 1951 יצחק רבין פרסם פקודת קבע שהגדירה את ההיאחזות כיישוב־משלט המיושב על ידי חיילים סדירים. שמות ההיאחזויות קיבלו קידומת כמו "נחלאים א'".

מטרת ההיאחזות הייתה כפולה: אחיזה בשטח וייחוד חקלאי. התכנון היה להכשיר ראשית לשלטון אזרחי (אזרוח). הגופים המעורבים כללו את מחלקת ההתיישבות, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), המטכ"ל ופיקוד הנח"ל.


החיילים עבדו בשדות ולמדו חקלאות. לצד הצוות הצבאי פעל מדריך משקי ומדריך חברתי מטעם התנועה ההתיישבותית. בעיות נוצרו לעתים קרובות סביב סמכויות: מי מחליט בענייני משק ומי בענייני צבא. כדי להבהיר דברים נכתבו תקנונים ופקודות קבע.


הגל הראשון של היאחזויות החל ב־1950. פיילוט מוצלח היה ניר אליהו, שהוקם ב־27 ביולי 1950. לאחר מכן התרחבו ההקמות בגלילי, בנגב ובאזורי גבול. המלחמות והשינויים המדיניים (כגון 1956 ו־1967) השפיעו על היקף ההקמות והמיקומים.

לאחר 1967 הוקמו היאחזויות גם בשטחים שנכבשו. בשנות ה־70 ניתנה עדיפות ליישוב אזורי כמדיניות לאומית. חלק מההיאחזויות אוזרחו והפכו לקיבוצים ולמושבים; חלקן פונו או הוסבו לבסיסים צבאיים.


רבים מהיישובים שהוקמו כיאחזויות הפכו ליישובים אזרחיים. יש שהופרטו, ננטשו, או הוסבו לבסיסים. ההיאחזות האחרונה שנסגרה ככזה הייתה משכיות, בשנת 2001. מאז חלש העניין במסלול ההתיישבותי של נח"ל, ולשיטה נותר זכר בהיסטוריה ובמוזיאון הנח"ל בנח"ל עוז.

היאחזות נח"ל היא יישוב קטן שבנו חיילים מהנח"ל. נח"ל זה ראשי תיבות של "נוער חלוצי לוחם". זה מסלול שבו בני נוער למדו חקלאות ולעתים לחמו.


לאחר קום המדינה רצו לשמור על מקומות חשובים בארץ. חיילים עלו לקרקע כדי לאחוז בקרקע. הם גם בנו גינות ושדות כדי לפרנס את עצמם.


בחיי היומיום חיילים עבדו בחווה ולמדו חקלאות. מדריכים אזרחיים עזרו להם לסדר את העבודה. לפעמים הגיעו גם משפחות אזרחיות לתמוך.


היאחזות הראשונה הייתה ניר אליהו ב־1950. ב־1951 קבעו פקודה רשמית להיאחזויות. אחרי מלחמות שונות, הוקמו היאחזויות נוספות בנגב, בגליל ובאזורים אחרים.


הרבה היאחזויות הפכו ליישובים אזרחיים. זאת אומרת שהחיילים הלכו והגיעו תושבים אזרחיים. חלקן ננטשו, וחלקן הפכו לבסיסים צבאיים. ההיאחזות האחרונה שנסגרה הייתה משכיות ב־2001.