היד הנעלמה

היד הנעלמה (Invisible hand) היא מטפורה, כלומר השוואה, שאדם סמית השתמש בה בספרו עושר האומות. המונח מופיע שם פעם אחת בלבד בקונטקסט של סחר חוץ, שבו סmith דן גם בשימוש בסחר כאמצעי שליטה פוליטית.

כיום הביטוי מתאר מנגנון חברתי שבו מעשים אנוכיים של יחידים יכולים, לדבריהם של תומכי הרעיון, לקדם את רווחת הקהילה כולה. עם זאת, סמית עצמו לא סירב לחלוטין למעורבות המדינה ותמך ברגולציה במקומות שבהם נזק לחברה עשוי להתרחש. גם בספרו התאוריה של הרגש המוסרי הוא מדגיש תכונות מוסריות המכוונות פעולות חופשיות של אדם.


הרעיון תפס מקום מרכזי בכלכלה הקלאסית ובתאוריות הנאו-קלאסיות. בתפיסה הקלאסית המניע העיקרי הוא רווח כספי, והנחת יסוד היא שאנשים פועלים באופן רציונלי עם מידע שלם על השוק. התנאי הזה מוסבר כ"שיווי משקל תחרותי": מצב שבו היצע וביקוש מאזנים את עצמם.

לטיעונים אלה הועלו התנגדויות בולטות. גארט הרדין דיבר ב"הטרגדיה של נחלת הכלל" על מצב שבו ריבוי פעולות אנוכיות פוגע במשאב משותף. גם פעולות של יצרנים מסוימים, כמו תעשיות מזון לא בריאות, אינן תורמות לבריאות הכלל. מצד שני, פעילות התנדבותית כמו כתיבה בוויקיפדיה מראה שאנשים עושים דברים שלא מביאים להם רווח כספי.

תגובה אחת היא להרחיב את ההנחה על המניעים האנושיים: אם לא מניחים שכל פעולה נועדה אך ורק לרווח כספי, קשה יותר לטעון שהיד הנעלמה תמיד נכשלת. פרשנות כזו מדגישה מניעים סובייקטיביים ושל סיפוק אישי.

ניסוח מתמטי של הרעיון הופיע במשפט היסודי של כלכלת הרווחה, שנוסח על ידי קנת ארו וז'ראר דברה. הם הראו שלהיות בשיווי משקל תחרותי יכול להוביל ליעילות פארטו, חלוקה שלא ניתן לשפר מבלי לפגוע באחרים. עם זאת, המשפט לא מוכיח שהרווחה הכוללת מרבית תמיד.


יש מי שקישר את הרעיון לפרשנות פרוטו‑אבולוציונית. דרווין קרא את התאוריה של הרגש המוסרי בשנת 1838 והשווה בהמשך מנגנונים תרבותיים לבחירה טבעית. כמו האבולוציה, גם היד הנעלמה נתפסת כתהליך עיוור שלא מתכוון לקדם ערכים מוסריים בפועל. פרידריך האייק הדגיש שברירה ותחרות הם חלק מהותי של התפתחות תרבותית, וסמית הזהיר מפני נסיונות להנדסה חברתית, כלומר לנסות לנהל ולכוון את התהליכים האלה מלמעלה.

היד הנעלמה (Invisible hand) היא דימוי שאדם סמית השתמש בו בספרו עושר האומות. הוא כתב על כך פעם אחת כשדיבר על סחר בין מדינות.

הרעיון אומר שלפעמים מעשים אנוכיים של אנשים עוזרים גם לאחרים בלי שכוונו לכך. אבל סמית גם חשב שהממשלה צריכה לפעמים להתערב ולשים חוקים.


בכלכלה הקלאסית חשבו שאנשים רוצים כסף ופועלים בצורה רציונלית. זה אומר שהם בוחרים מה עדיף להם לפי המידע שיש להם. יש מי שמבקרים את הרעיון הזה. גארט הרדין דיבר על "טרגדיה של נחלת הכלל". הוא הסביר שאם כולם מנצלים משאב משותף, המשאב יצריך.

דוגמה שנמצאת היום היא ויקיפדיה. כותבים בה בהתנדבות. הם לא מרוויחים כסף אך עוזרים לאחרים.

מומחים בשם ארו ודברה הראו מתמטית כי בשוק חופשי ובתנאים מסוימים אפשר להגיע לחלוקה יעילה של משאבים. אבל זה לא אומר שכולם ירוויחו הכי הרבה תמיד.


חוקרים ראו קשר בין הרעיון לתהליכים כמו אבולוציה. דרווין קרא את סמית בשנת 1838. כמו באבולוציה, גם פה התהליך נתפס כלא מכוון. סמית הזהיר מפני ניסיון לשלוט בחברה כמו שמנסים לשלוט בטבע.