היהודים בין שתי מלחמות העולם

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם חלו שינויים משמעותיים בעם היהודי. עליית התנועה הציונית ותהליכים של אנטישמיות (שנאה כלפי יהודים) השפיעו על מצבו ברחבי אירופה ובארצות אחרות.

במלחמת האזרחים ברוסיה התרחשו פוגרומים (תקיפות אלימות נגד יהודים). אף שהאנטישמיות פורשה מחוץ לחוק, הרדיפות נמשכו באזורים כמו אוקראינה.
הקימה המפלגה הקומוניסטית את ה'היבסקציה' (ЕвСекция), מחלקה שעסקה בענייני יהודים. היא נלחמה בתנועות יהודיות אחרות, אסרה לימוד עברית וסגרה בתי-כנסת. השלטון קידם מעבר לעבודה חקלאית והקים התיישבויות יהודיות, בין היתר בבירוביג'ן ובחצי־האי קרים.
היבסקציה בוטלה בסוף שנות ה־30. חלקי הפרויקטים החקלאיים נמשכו, ובירוביג'ן הוכרזה אוטונומיה יהודית. היידישיזציה (קידום היידיש כשפה ותרבות) התחזקה בשנות ה־20 אך נחלשה בשנות ה־30.
בתקופת ה־20 פעלו תיאטראות ביידיש ונכתבו ספרים. המאמץ ליצור זהות יידישאית-סובייטית לא צלח במלואו, והמעט ילדים שנשלחו לבתי־הספר החדשים ברחו או נטמעו ברוסית.

בתחילה ניתנו ליהודים זכויות מסוימות: משרד לענייני יהודים, שימוש בעברית וביידיש ואוטונומיה בחינוך. מאוחר יותר מהפכה פשיסטית ביטלה את הזכויות. כלכלית סבלו יהודים מלחץ של איכרים עניים ועמדה אנטישמית שהושפעה מנאציזם גרמני.

לאחר כישלון המהפכה הקומוניסטית פרצה שנאה נגד יהודים. בפרעות נרצחו אלפים (כ־3,000), והחלו דיכוי פוליטי ונישול כלכלי. בשנות ה־30 התעצמו תנועות אנטישמיות וחוקי אפליה, אך גם נטייה להיטמע בחברה ההונגרית.

רומניה סיפחה אזורים עם כ־800,000 יהודים. לבקשת שוויון לא קוימו הבטחות רבות; הוטלו הגבלות כלכליות והשלטון התעלם מפרעות. בשנות ה־30 השפעת הנאציזם הביאה עלייה באנטישמיות ובארגונים קיצוניים.

בפולין חיו כ־3 מיליון יהודים. המדינה התחייבה למען זכויות מיעוטים, אך לא קיימה אותן. האנטישמיות הצטברה במוסדות ובכלכלה. כדי להתמודד הקימו יהודים קופות אשראי וקואופרטיבים. ועדיין, בפולין פרחה תרבות יהודית עשירה: עיתונות, ספרות, תיאטרון, בתי־ספר ותנועות נוער ציוניות ויידישיות, והמדינה שימשה מרכז רוחני ליהדות אשכנז.

כיבוש צרפתי שינה את מבנה הקהילות היהודיות. באלג'יר הוכרזו יהודים כאזרחים צרפתיים והשתנו מוסדות הקהילה. במרוקו ובתוניס הוקמו מועצות ווועדים שעסקו בענייני דת ורווחה.

בתקופת המנדט הבריטי היו ליהודים זכויות שוות ומושבים בפרלמנט. אחרי 1933 החמיר המצב: התחילה אפליה, התגברה תעמולה אנטישמית ואף פרצו פרעות.

היהודים קיבלו זכויות אזרח מלאות אחרי 1922 וייצוג בפרלמנט. עם זאת, נרשמה הסתה אנטישמית ומפלוגות קהילתיות שונות טיפלו בענייני דת וסעד.

בין שתי המלחמות השתנו חייהם של יהודים בגלל עליית הציונות (רצון למדינה ליהודים) ועליית אנטישמיות (שנאה ליהודים).

במלחמת האזרחים היו פוגרומים. פוגרומים הם תקיפות אלימות נגד יהודים.
המפלגה הקומוניסטית הקימה את ה'היבסקציה'. זו הייתה מחלקה נגד תנועות יהודיות. אסרו לימוד עברית וסגרו בתי־כנסת. רשוּמו אנשים להעברה לעבודה חקלאית והקימו יישובים יהודיים כמו בירוביג'ן.
בסוף שנות ה־30 היבסקציה נסגרה. היידיש (שפת יהודים) התחזקה בשנות ה־20 אבל דעכה בשנות ה־30.

בהתחלה היו ליהודים זכויות והיתה חינוך בעברית וביידיש. אחר כך הוקלו ההגנות ונפגעה מעמדם.

אחרי המלחמה פרצו פרעות אלימות נגד יהודים. המדינה החלה לאסור על יהודים מקצועות רבים.

רומניה קיבלה שטחים חדשים עם אלפי יהודים. למרות הבטחות שוויון, יהודים סבלו מהגבלות ואנטישמיות.

פולין הייתה בית ל־3 מיליון יהודים. החוק לא הגן עליהם היטב. למרות זאת חיו שם תרבות וחינוך יהודיים רבים: ספרים, עיתונים, תיאטרון ובתי־ספר.

הצרפתים שינו את ארגון הקהילות. באלג'יר יהודים הוכרזו אזרחים צרפתיים. במרוקו ובתוניס הוקמו מועצות קהילתיות.

בתחילה היו ליהודים זכויות שוות והממשלה נתנה להם מושבים בפרלמנט. אחרי 1933 מצבם הורע והחלה אפליה.

אחרי עצמאות מצרים, היהודים קיבלו זכויות וייצוג. יחד עם זאת, היתה הסתה נגדם.