מלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה התנהלה בין ישראל ומצרים בין 11 ביוני 1967 ל-7 באוגוסט 1970. המטרה המצרית הייתה לשחוק את ישראל (לגרום לה להתיש), כדי לכפות נסיגה מסיני. הקרבות התרכזו בעיקר לאורך תעלת סואץ, אך כללו גם מעשים בים, בגבול ירדן ובחזית הסורית.

לאחר ניצחונה במלחמת ששת הימים החזיקה ישראל בחצי האי סיני ובמזרח ירושלים. מצרים ראתה בכך כישלון כבד וניסתה לשקם את צבאה. המדיניות המצרית נועדה להפעיל לחץ צבאי ודיפלומטי שיחזיר את השטחים.

ישראל ניסתה לשמור על השטחים שנכבשו. צה"ל (צבא ההגנה לישראל) התארגן לשמירה ולמניעת הצלחות מצריות. הוחלט לבנות מערך ביצורים בחצי האי סיני, להעמיק את השקעות הביטחון ולחזק את חיל האוויר ונשק הקרקע.

מצרים שיקמה את כוחה בעזרת ברית המועצות. הסובייטים סיפקו טנקים, מטוסים ומערכות הגנה אווירית (טילים נגד מטוסים, נ"מ). זה נתן למצרים יכולת להקשות על חיל האוויר הישראלי.

המלחמה הופיעה תחילה כשרשרת תקריות בגדה המזרחית של התעלה: חילופי אש, פשיטות קומנדו והפגזות ארטילריה (תותחים כבדים). טביעת המשחתת אח"י אילת ב-1967 הייתה אירוע משמעותי שהשפיע על מדיניות הים והביטחון.

ישראל בנתה "קו בר-לב", סדרת מוצבים מבוצרים לאורך הגדה המזרחית של התעלה. המטרה הייתה למנוע ממצרים להשיג אפילו הישג זמני בגדה המזרחית.

בהמשך הוכנס חיל האוויר לפעולה אינטנסיבית כדי להקטין את הלחץ על כוחות היבשה. ההחלטה התעכבה מחשש להתערבות סובייטית ישירה.

ישראל ערכה הפצצות עומק בעומק מצרים ("מבצעי פריחה") כדי לפגוע בתשתיות וללחוץ על ההנהגה. המהלכים החריפו את המתיחות הבין‑לאומית ובסופו של דבר הובילו להתערבות רוסית חלקית.

ברית המועצות הרחיבה את התמיכה: אספקת מערכות נ"מ, טייסים ומומחים, ואף פריסת יחידות על אדמת מצרים. התערבות זו הגבילה את היקף התקיפות הישראליות בעומק.

מצרים המשיכה לפתח את מערך ההגנה האווירית ולהקדים לשגר טילים מזרחה כלפי התעלה. העלייה במערך הנ"מ שינתה את מאזן השליטה האווירי.

העימות כלל גם קרבות ימיים, פשיטות של שייטת 13 ופעולות הגנה על קווי אספקת דלק ומצרכי ים.

המעורבות של ארצות הברית וברית המועצות הייתה מרכזית. נמשכו ניסיונות תיווך אמריקאי (תוכנית רוג'רס). לבסוף הושג הסכם הפסקת אש ב-7 באוגוסט 1970.

לאחר כניסת ההפסקה לתוקף מצרים קידמה סוללות טילים קרוב יותר לתעלה. הדבר עורר משבר ודאגה בישראל ובוושינגטון. מותו של נאצר ב-1970 ושלטונו של סאדאת הובילו לשימור הפסקת האש.

גם בגבולות עם ירדן וסוריה היו תקריות ופשיטות, בעיקר פעילות אש ותגובה של צה"ל. בגזרת הירדן הובילו פעולות מחבלים ותגובה צבאית שהושפעו מאירועים פנימיים בירדן.

התוצאה הייתה ברובה תיקו אסטרטגי. כוחות ישראלים ומצריים סבלו אבדות כבדות. המספרים המנדטים מכל החזיתות: בערך 968 הרוגים ישראלים וכ-3,730 פצועים בסך הכל; המצרים ספגו אבדות רבות, בהערכה של כ-10,000 הרוגים.

המלחמה שינתה את מאזן הכוח האזורי: מצרים חיזקה מערכי נ"מ, וברית המועצות השפיעה ישירות על משוואת הכוחות. ההסלמה והמעורבות הבינלאומית הכינו חלק מהקרקע למלחמת יום הכיפורים ב-1973.

הגדרות תחילת המלחמה שנוי במחלוקת. מבחינת ישראל הוכרז סימון רשמי המאחד את כלל הפעילות בין יוני 1967 לאוגוסט 1970. ב-2003 הוענק לוחמים אות לחימה על שירותם במלחמה.

מלחמת ההתשה הייתה בין ישראל ומצרים. היא נמשכה מ-1967 עד 1970. המטרה המצרית הייתה לשחוק את ישראל, לגרום לה להתעייף.

בעקבות מלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. מצרים רצתה להחזיר את השטח.

ישראל הגנה על השטחים. צה"ל זהו הצבא של ישראל.
מצרים קיבלה עזרה גדולה מברית המועצות. הם קיבלו טנקים, מטוסים וטילים נגד מטוסים. טילים נגד מטוסים הם נשק שנועד להגן על שמים.

הרבה יריות ופשיטות קרו ליד תעלת סואץ. ספינה ישראלית בשם אח"י אילת הוטבעה. זה היה אירוע חזק מאוד.

ישראל בנתה קו מוצבים ביצה ליד התעלה. הקו הזה נקרא קו בר-לב. הוא היה מבוצר ומסייע להגן.

ישראל תקפה גם בעומק מצרים כדי ללחוץ על ההנהגה. ברית המועצות שלחה מניעת הגנה ועזרה, כולל טייסים ומערכות טילים. זה גרם למצוקה גדולה לשני הצדדים.

המלחמה לא נגמרה בניצחון ברור. הרבה אנשים נפגעו. אחרי המלחמה מצרים חיזקה את ההגנה שלה. זה השפיע על המלחמה הגדולה שהגיעה ב-1973.

במשך השנים נקבע שהמלחמה החלה מיד אחרי 1967 ונגמרה באוגוסט 1970. שנים רבות אחרי זה קיבלו הלוחמים אות הוקרה.