היידמקים

היידמקים או גיידמקים (ברוסית ואוקראינית: Гайдамаки; מטורקית: היידמאק, שודד, גוזל בהמות) היו תנועה של קוזאקים אוקראיניים שפעלה נגד שלטון פולין במאה ה־18. קוזאקים, לוחמים וכפריים חצי־מאורגנים עם מסורת צבאית, היו הליבה של התנועה.

להיידמקים הצטרפו איכרים, צמיתים (איכרים שלא היו חופשיים), עניי ערים ואצילים שאיבדו את מעמדם. התרחשו שלוש מרידות בולטות שנקראו היידמקים: ב־1734, ב־1750 וב־1768 (הקוליבשצ'ינה).

במרד של 1750 סבלו במיוחד קהילות יהודיות בויניצה ובוולודרקה. המרידה של 1768 הובלה על ידי מקסים זליזניאק ואיוואן גונטה, וכללה פשיטות וטבח בקהילות פולניות ויהודיות. הטבח באומן ב־1768 הוא הבולט מכולם, עם אלפי הרוגים לפי הכרוניקות. המרד דוכא על ידי הצבא הרוסי והפולני.

הדעות על ההיידמקים חלוקות: תודעה יהודית רואה בהם רוצחים, ותודעה אוקראינית רואה בהם לוחמי שחרור מהשלטון הפולני. המשורר טאראס שבצ'נקו המשיל את האירועים בפואמה בשם "היידאמקים" משנת 1841.

ממילה זו נגזר גם המושג היידוק, ששימש לתיאור שודדים שפעלו באזורים שבשליטת האימפריה העות'מאנית.

היידמקים היו קבוצה באוקראינה במאה ה־18. קוזאקים (לוחמים על סוסים) היו חלק מרכזי מהם. השם בא מטורקית ומצביע על שודדים.

אל ההיידמקים הצטרפו איכרים וצמיתים (איכרים שלא היו חופשיים), וגם עניים ואצילים שנפלו מגדולתם. היו שלוש מרידות חשובות בשנים 1734, 1750 ו־1768.

במרד הגדול של 1768 עמדו מקסים זליזניאק ואיוואן גונטה בראש ההתקפות. באירועים אלה נהרגו אנשים רבים, ובאומן נהרגו אלפי תושבים לפי הכרוניקות. בסוף דיכו את המרד הצבאות הרוסי והפולני.

האנשים ראו בהיידמקים דברים שונים: חלק ראו בהם פושעים, וחלק ראו בהם לוחמי חופש. המשורר טאראס שבצ'נקו כתב פואמה עליהם ב־1841. מהמילה נולד גם המושג היידוק, ששימש לתיאור שודדים באזורים העות'מאניים.