הייטור וילה לובוס

הייטור וילה לובוס (5 במרץ 1887 - 17 בנובמבר 1959) היה מוזיקאי, מנצח ומלחין ברזילאי. הוא נולד בריו דה ז'ניירו. אביו, ראול, היה מוזיקאי חובב ובביתם הופיעו מוזיקאים רבים.

בילדותו למד צ'לו וקלרינט מהוריו. הוא הושפע עמוקות מבחירתו בגליונות של באך, ובו בזמן התלהב מהמוזיקה העממית של נגני הרחוב ומהקרנבל. את הגיטרה למד בסתר מהוריו. אחרי מות אביו ב-1899, החל להתפרנס מנגינה בפסנתר, צ'לו וגיטרה בבתי קולנוע ובבתי קפה.

ב-1905 יצא לצפון-מזרח ברזיל לאסוף שירי עם. המסעות שלו נמשכו גם לאזורים אחרים, כולל האמזונאס. יש עדויות סותרות לגבי כמה מהסיפורים שהוא סיפר על המסעות, ולא תמיד נמצאו תיעוד למנגינות שאסף. עם זאת, מסעות אלו השפיעו על רעיונותיו המוזיקליים.

הוא למד במכון הלאומי למוזיקה בריו, אך יצירתו לא התאימה לנורמות האקדמיות. הוא תיאר את המוזיקה שלו כ"טבעית, כמו מפל מים". בתחילת שנות ה-20 הלחין סדרת יצירות שקישרו בין מוזיקה עירונית לבין טכניקות מודרניות.

ב-23 בנובמבר 1915 ערך קונצרט שהרעיד את חיי המוזיקה בריו וקיבל ביקורות מעורבות. ב-1923 קיבל מלגה לפריז. כשהושפע מיצירות מודרניות כמו "פולחן האביב" של סטרווינסקי, חזר ב-1930 לברזיל והציע תוכנית חינוכית For סאו פאולו. לאחר אישורה נשאר והיה למנהל החינוך המוזיקלי בריו.

בחלק השני של הקריירה התמקד בחינוך מוזיקלי. ייסד שיטה ללימוד מוזיקה המבוססת על תרבות ברזיל. הלחין מוזיקה למקהלות תלמידים ולעיבודים עממיים. ב-1931 הקים מקהלה של כ-12,000 זמרים. בשנים הבאות סייע בהקמת מקהלות ענק שאפילו כללו עד עשרות אלפי תלמידים. ב-1936 ייצג את ברזיל בקונגרס חינוך מוזיקלי בפראג.

ב-1941 ייסד קונסרבטוריון למוזיקה מקהלתית. ב-1944 נסע לארצות הברית כדי לנצח על יצירותיו. ב-1945 כתב מוזיקה לסרט הוליוודי בשם "היכלי ירק". שנות ה-40 היו תקופת הצלחה בינלאומית עבורו. ביתו תמיד היה בריו דה ז'ניירו, שם נפטר מסרטן ב-17 בנובמבר 1959.

סגנונו שמר על מבנה קלאסי בתזמור ובמבנה היצירות. הייחוד שלו היה השילוב בין מוטיבים ברזילאיים ברורים לבין טכניקות מודרניות. יצירותיו מאופיינות בקצב סינקופטי (קצב שבו ההדגשים נמצאים במקום לא צפוי), בהרמוניות לא שגרתיות, באלתור ובשילוב של ליריקה והיפר-קצב אפריקאי עם כלי הקשה מקומיים.

הוא יצר ז'אנר חדש שנקרא "בכיאנאס ברזילראס". אלה יצירות שמשלבות את סגנון הבאך (ב-באך יש כתיבה קונטרפונקטית - כלומר כמה קווים מוזיקליים שעובדים ביחד) עם מוטיבים עממיים ברזילאיים. הקטע המפורסם ביותר הוא פרק ראשון מ"בכיאנאס ברזילראס מספר 5", שבו סופרן (זמרת בקול גבוה) שרה בהברת "אָה" יחידה ללא מילים, עם ליווי צ'לו סולו ועוד מספר צ'לנים בפריטה. קטע מוכר נוסף הוא "הרכבת הקטנה של קייפירה" (O Trenzinho do Caipira), הפרק האחרון מ"בכיאנאס ברזילראס מספר 2".

בברזיל המודרנית נותרה מורשתו חזקה, גם בקרב מוזיקאים של סמבה ופופ. דמותו הציבורית נתפסת בגאווה ובאהבה לכל הארץ. בתמונות רבות הוא מופיע עם סיגר וכוס משקה, מחייך וסיפר סיפורים על מסעותיו. ג'וליאן ברים, גיטריסט ידוע, תיאר אותו כאדם גדול מהחיים, לבבי ובעל אישיות חזקה.

הייטור וילה לובוס נולד בריו דה ז'ניירו ב-1887 ומת ב-1959. אביו היה מוזיקאי.

כשהיה ילד למד צ'לו וקלרינט. את הגיטרה למד בסתר. אחרי מות אביו ב-1899 התחיל לנגן כדי להרוויח כסף.

ב-1905 יצא ללמוד שירים של אנשים בפנים ברזיל. הוא שמע נגנים ברחוב ובקרנבל. המסעות שלו השפיעו על המוזיקה שהוא כתב.

הוא למד בבית ספר למוזיקה, אבל כתב מוזיקה שונה. ב-1915 ערך קונצרט שהפתיע את העיר. ב-1923 קיבל מלגה לפריז. ב-1930 חזר לברזיל והחל לעבוד בהוראת מוזיקה.

וילה לובוס לימד מוזיקה לילדים ופיתח שיטה לימודית. הוא הקים מקהלה של אלפי תלמידים. ב-1936 נסע לייצג את ברזיל בפראג. ב-1944 נסע לארצות הברית וניצח על יצירותיו. ב-1945 כתב מוזיקה לסרט הוליוודי בשם "היכלי ירק". הוא חי בריו ונפטר מסרטן ב-1959.

המוזיקה שלו הייתה בנויה כמו מוזיקה קלאסית, אבל מלאה במנגינות ברזילאיות. הוא השתמש בקצבים מיוחדים ובכלי הקשה מקומיים. הוא יצר סדרה שנקראת "בכיאנאס ברזילראס". זו מיזוג של באך (מלחין ישן שכתב קווים מוזיקליים שעובדים יחד) ושירים ברזילאיים.

הקטע המפורסם מ"בכיאנאס מספר 5" כולל סופרן. סופרן זהו קול גבוה של זמרת. היא שרה צליל אחד "אָה" בלי מילים. קטע מפורסם נוסף הוא "הרכבת הקטנה של קייפירה".

בברזיל רבים אוהבים את המוזיקה שלו. בתמונות הוא נראה לעתים עם סיגר וחיוך. ג'וליאן ברים, גיטריסט ידוע, זוכר אותו כאדם גדול ומקסים.