הייקו

הַייקו (ביפנית: 俳句) היא שירה קצרה שמקורה ביפן. בדרך כלל ההייקו מציג רגע מהווה שהמשורר מתבונן בו באופן מיידי ואובייקטיבי. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 ההייקו חזר להיות פופולרי בעולם.

שיר הייקו טיפוסי יפני מחולק לשלוש יחידות משמעות ולעיתים נמדד לפי הברות (ביפנית יחידות הברות). המסורת אומרת 17 הברות בסך הכל: 5-7-5. אפשר גם לחרוג ממספר זה, ובשירים רבים אחת היחידות ארוכה יותר.
ביפנית כותבים הייקו בשורה אחת ללא פסיקים או נקודות. בשפות אחרות, כולל עברית, נהוג לחלק לשלוש שורות.
מילת עונה (קיגו) היא מילה שמרמזת על עונה בשנה. זו יכולה להיות תופעת טבע או מנהג יפני שמזוהה עם עונה, למשל פריחת הדובדבן באביב. המילים מחולקות לחמש קבוצות: אביב, קיץ, סתיו, חורף ותחילת השנה. יש גם הייקו בלי מילה כזו.
הסגנון הקצר וחסכוני במילים מאפשר גילוי תובנות קטנות ועמוקות. השפעה מרכזית על ההייקו נובעת מזן בודהיזם, שהביא דגש על רגע ההווה והתבוננות שקטה.

הייקו התפתח מתוך הטנקה (שירה ארוכה יותר) ומקבוצות שירי רנגה (שירים שמשיבים זה על זה). משוררי ההייקו המסורתיים הבולטים הם באשו, איסה, יוסה בוסון ושיקי. ההייקו הפך למקובל גם מחוץ ליפן והוא תורגם ושונה בשפות רבות.

זרם נוסף נקרא הייקו במקצב חופשי. הוא מוותר על כללי הצורה המסורתיים, לא שומר על חלוקה 5-7-5 וייתכן שאינו כולל קיגו. סנטוקה (Santōka Taneda) הוא המשורר המפורסם של זרם זה. דוגמה קצרה משירו ביפנית: 笠も漏りだしたか (kasa mo moridashita ka), הכובע החל לדלוף, רמז לגשם חזק.

הַייקו היא שיר מאוד קצר מיפן. בדרך כלל הוא מתאר רגע מהיום. ההייקו עושה זאת במילים מעטות.

הייקו יפני מסורתי מחולק ל־3 חלקים ולעיתים יש בו 17 הברות (5-7-5). לפעמים משחררים את הכללים האלה והמספר שונה.
ביפנית כותבים את ההייקו בשורה אחת. בשפות אחרות נוהגים לכתוב בשלוש שורות.
קיגו (מילת עונה) היא מילה שמראה את העונה, למשל פריחת הדובדבן באביב. יש הייקו בלי קיגו.
הַייקו קצר ומאפשר להרגיש רגע פשוט ולחשוב עליו עמוק.

הייקו הגיע מהשירה הישנה שנקראה טנקה ומרנגה (שירים שעונים זה על זה). משוררי הייקו המוכרים הם באשו, איסה, יוסה בוסון ושיקי.

יש גם הייקו חופשי. בו המשורר לא שומר על כללים. דוגמה של סנטוקה: 笠も漏りだしたか (kasa mo moridashita ka), הכובע החל לדלוף, מה שמרמז שיש גשם.