הילל מנוח

'הילל מנוח' (רומנית: Hillel Manoah; 1797, 1862) היה בנקאי, נדבן ומהפכן יהודי מרומני מבוקרשט.

מנוח היה מנהיג בקהילה הספרדית של ולאכיה ובנקאי עשיר. מעמדו הרם כלל גם תפקיד של קונסול כבוד באימפריה העות'מאנית; תפקיד זה הוא משרה ייצוגית ולא תפקיד ממשלתי פעיל. מעמדו ועושרו הקנו לו גישה לחוגי השלטון ולבית השליט.

בשנת 1848 תמך מנוח במהפכה של ולאכיה, במימון, בתעמולה ובקריאה ליהודים לתמוך במטרות המהפכה. הוא פעל לצד דוויצ'ון באלי ויחד עם כמה אמנים מובילים, והם היו חלק מההנהגה המהפכנית. אחרי כישלון המהפכה הם סבלו וקצת מהם נפגעו במעמד ובחייהם, וחלקם יצאו לגלות לזמן מה.

מנוח היה היהודי הראשון שהתקבל כחבר במועצת העיר בוקרשט. אחריו התקבל שותפו לסחר ולבנקאות, סולומון חלפון. מנוח הקים בנק יחד עם אחיו לאון.

כבנקאי הוא העניק הלוואות גדולות למדינה בשנים 1833, 1835, 1836, 1839 ו-1850. על תרומתו קיבל את התואר 'בנקאי החצר', כלומר בנקאי המקבל הכרה רשמית מהממשל, ואישור לחבוש מצנפת עם סמל הסולטן.

שני בניו ייסדו, בברכתו, את 'פרס הילל' באוניברסיטת בוקרשט. הפרס התחיל במענק של 100,000 ליי והתפתח ל-270,000 לאי זהב בשנת 1893. בנוסף לכך הוא הקים ענפי תעשייה משגשגים.

המשפחה כללה שני בנים ושש בנות. הבנים, עמנואל ויצחק, המשיכו את עסקי האב. לאחר מותו של יצחק בגיל 33 נשאר עמנואל לנהל את העסק לבדו.

'הילל מנוח' (1797, 1862) היה איש חשוב בבוקרשט. הוא היה בנקאי. בנקאי זה איש שעובד עם כסף. הוא גם היה נדבן. נדבן זה אדם שנותן כסף לשירותים טובים.

מנוח היה חלק מקהילת היהודים הספרדים בלאכיה. הוא קיבל תפקיד כקונסול כבוד. זהו כבוד ולא עבודה יומיומית.

בשנת 1848 הוא תמך במהפכה. מהפכה זה שינוי גדול בשלטון. הוא עזר בכסף ובבקשות מהיהודים לתמוך. אחרי שהמהפכה לא הצליחה, הוא וחברים חוו קשיים ולחצו לצאת לזמן קצר מהארץ.

הוא היה היהודי הראשון שנכנס למועצת העיר בוקרשט. הוא הקים בנק עם אחיו לאון. הבנק נתן הלוואות גדולות למדינה בשנות ה-1830 וב-1850.

המנוח קיבל תואר מיוחד ותשובה לחבוש כובע עם סמל השליט.

שני בניו הקימו פרס בשם 'פרס הילל' באוניברסיטת בוקרשט. הפרס התחיל עם 100,000 ליי והגיע ל-270,000 לאי זהב ב-1893.

להילל היו שתי בנים ושש בנות. הבנים נקראו עמנואל ויצחק. יצחק מת בגיל 33. עמנואל המשיך לנהל את העסק של המשפחה.