הילריוס מארל

הילריוס מארל (בערך 403, 449) היה בישוף של ארל. בנעוריו נכנס למנזר לרין (מקום של נזירים), שבראשו עמד הונורטוס. בשנת 429 ירש את מקומו ובאחריותו ארגן את הכהונה בקתדרלה כ"קהילה", כלומר קבוצת כמרים שחיו יחד ותרגלו חיים אסקטיים (התנזרות מדברים גשמיים).

בהשפעת אוגוסטינוס הוא הקדיש חלק ניכר מזמנו לפרקטיקות דתיות קפדניות. הוא החזיק בתואר מטרופוליטן של ויין ונרבונה; מטרופוליטן הוא בישוף גדול שאחראי על אזור רחב וכמה כנסיות. הילריוס ניסה להרחיב את סמכותו על דרום גאליה.

הוא הדיח את בישוף בזאנסון, כלידונוס, בטענה של חילול מינוי. תלונה הועלתה בפני האפיפיור לאו הראשון. האפיפיור ניצל זאת ובשנת 444 ביטל את הויקריה הגאלית (משרה שמרכזת סמכויות); בעקבות כך הילריוס נשלל מזכויות קדושות כמו קידוש בישופים וקיום ועידות. הקיסר ולנטיניאנוס השלישי נתן לצו האפיפיור מעמד של חוק.

הילריוס מת בשנת 449. שמו נוסף ברשימת המרטירים ויום זיכרונו נקבע ל־5 במאי. מסופר שגם יהודי ארל שרו מזמורים בהלווייתו. במהלך חייו היה ידוע כלמדן, כותב רהוט, אדם ענו ותמים בדתו.

הילריוס מארל (בערך 403, 449) היה בישוף של העיר ארל. בישוף זהו כהן גדול שמוביל את הכנסייה. כשהיה צעיר הוא נכנס למנזר לרין. מנזר זה הוא מקום שבו נזירים חיים ולומדים.

בשנת 429 הוא הפך לבישוף. הוא ארגן את הכמרים כחבורה שחיה ביחד. הם עשו תרגולים קשים ונמנעו מדברים חומריים.

הוא רצה לשלוט על כמה ערים בדרום גאליה. הוא הדיח בישוף מבזאנסון. האפיפיור לאו הראשון התערב וב־444 לקח ממנו חלק מהסמכויות. הקיסר אישר את ההחלטה.

הילריוס מת ב־449. יש לו יום זיכרון ב־5 במאי. מספרים שיהודי ארל שרו מזמורים בהלווייתו. הוא היה ידוע כלמדן וכותב טוב.