תקציב המדינה

תקציב המדינה קובע כמה כסף יקבלו משרדי הממשלה בשנה, לפי סעיפי ההוצאה של כל משרד. זהו כלי מרכזי שקובע את סדרי העדיפויות של הממשלה. המקורות למימון התקציב הם בעיקר מסים והלוואות דרך אג"ח (אגרות חוב ממשלתיות). לעיתים מוטל מלווה חובה כדי לממן הוצאות חריגות.

השאלה אם תקציב גדול נמדדת בדרך כלל לפי יחסו לתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), סך ההכנסות של המדינה בשנה. במדינות מתפתחות התקציב מהווה כ-10%, 20% מהתמ"ג. במדינות קפיטליסטיות כמו ארצות הברית הנתון נע סביב 25%, 35%. במדינות עם כלכלה ריכוזית כמו מדינות קומוניסטיות התקציב יכול להגיע ל-40%, 55% מהתמ"ג, ולכן נחשב גבוה.


גלובליזציה בסוף המאה ה-20 הובילה לצמצום תקציבי במדינות רבות. היו שני תהליכים מרכזיים: אידאולוגי וחומרי. ברמה האידאולוגית צמחה בשנות ה-80 תנועה פוליטית שהעדיפה הקטנת מעורבות המדינה בכלכלה, דרך הפרטה, מכירת שירותים וחברות ממשלתיות לפרטיים, והפחתת הוצאות המדינה.

ברמה החומרית, פתיחת השווקים והעלייה בניידות ההון פירושה שבעלי הון יכלו להעביר השקעות בין מדינות. מדינות הורידו מיסים כדי למשוך משקיעים. זה יצר "מרוץ לתחתית" שבו מדינות הורידו מיסים שוב ושוב. התוצאה: הכנסות המדינה ירדו, והתקציב נחלש. כתוצאה מכך נאלצו מדינות לצמצם שירותים וזכויות חברתיות שהיו מקובלות קודם.


בישראל התקציב קובע את הסכומים למשרדי הממשלה לשנה. בדרך כלל מאשרים את התקציב בדצמבר, אך לפעמים יש עיכובים. חוק יסוד: משק המדינה מגדיר איך התקציב נקבע. הצעת חוק התקציב מוגשת לאישור הכנסת. תקציב משרד הביטחון אינו מפורש בפומבי על שולחן הכנסת; הוא מועבר לוועדה משותפת של ועדת הכספים ווועדת החוץ והביטחון.

אם חוק התקציב לא מאושר בתחילת שנת הכספים, הממשלה רשאית להוציא בכל חודש עד אחד-שתים-עשרה מהתקציב השנתי הקודם.

חוק יסודות התקציב קובע את עקרונות התקציב ואת מרחב התמרון של מתכנניו. אישור התקציב בישראל מלווה במאבקים פוליטיים, כשמפלגות הקואליציה מבקשות להגדיל תקציבים למשרדים שחשובים להן, והאופוזיציה מנסה להכשיל את ההצבעה. במקרים של קואליציה צרה, הממשלה עשויה להגיע להסכמות עם האופוזיציה כדי לקבל תמיכה.

מאז שנת התקציב 1986 מלווים את אישור התקציב גם תיקונים בחוקים שונים במסגרת שנקראה "חוק ההסדרים". משנת 2004 שונה השם ל"חוק המדיניות הכלכלית", אך תוכנו נשאר דומה.

אגף התקציבים במשרד האוצר מלווה את גיבוש התקציב לפי פרמטרים מקרו-כלכליים ומסגרות פיסקליות שנקבעו בחוק להפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית (1992). המסגרות האלו מכריחות את הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות בתוך גבולות ברורים. בלי פיקוח כזה, כל שר עלול להגדיל את הוצאות המשרד שלו, ולפגוע בתמונה הכוללת. יחד עם זאת, המסגרות גם מגבילות את היכולת להגדיל תקציבים לפי צרכים שנתיים חדשים.

תקציב המדינה מראה כמה כסף תקבל כל הממשלה בשנה. הוא מחלק כסף לכל המשרדים.

המדינה משלמת מתקציב בעיקר ממיסים. מיסים הם כסף שאנשים וחברות משלמים למדינה. גם לקוחות המדינה הלוואות באגרות חוב ממשלתיות. אגרות חוב הן מסמכים שהמדינה מוכרת כדי לקבל כסף עכשיו ולשלם אח"כ.

כמה גדול התקציב בודקים לפי התמ"ג. התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) הוא כל הכסף שהמדינה מייצרת בשנה. במדינות שונות התקציב הוא חלק שונה מהתמ"ג.


בסוף המאה ה-20 מדינות פתחו את השווקים שלהן. זה גרם לכך שהכסף יכול לעבור בקלות בין מדינות. מדינות הורידו מיסים כדי להביא משקיעים. זה הפחית הכנסות מהמדינה. בגלל זה קוצצו שירותים ציבוריים שחלקם היו חשובים לאנשים.


בישראל מאשרים בדרך כלל את התקציב בדצמבר. חוק יסוד: משק המדינה קובע איך להכין תקציב. הצעת התקציב מוגשת לכנסת. תקציב הביטחון נידון בוועדה מיוחדת של הכנסת.

אם התקציב לא מאושר בזמן, הממשלה יכולה להוציא כל חודש חלק מהתקציב הקודם. זה נשמע כמו לתת רק חלק קטן מהכסף עד שהתקציב יאושר.

אגף התקציבים במשרד האוצר עוזר להכין את התקציב. הוא בודק את המסגרות הכלכליות כדי שלא ייתנו יותר מדי כסף לכל משרד. כך נשמר סדר וקביעת עדיפויות.