היסטוריה של אוזבקיסטן

אוזבקיסטן נמצאת במרכז אסיה, בין נהר האמו דריה לנהר סיר דריה. יש לה היסטוריה ארוכה ומגוונת. כמה מערי המדינה הגדולות ישבו על דרך המשי (דרך מסחר עתיקה), בעיקר סמרקנד, בוכרה וחיווה. כובשים רבים עברו באזור זה לאורך הדורות.

אלכסנדר הגדול עבר כאן ב־327 לפנה"ס בדרכו להודו. הוא נעצר בסמרקנד ונשא לאישה את רוקסנה, בתו של מנהיג מקומי. הנישואין סייעו לו לדכא התנגדות מקומית. בין המאה הראשונה למאה השלישית שלטו כאן הקושאנים, עם היסטורי ששלט בחלקים מהאזור. עד המאה ה־8 כונה האזור בשם טרנסאוקסאניה (שם לטיני) או סוגדיאנה (שם בפרסית).

במאה ה־8 נכבשה האזור על ידי הערבים. השלטון הפרסי במרכז אסיה יצר אימפריה שהחזיקה מעמד עד המאה ה־9. בסביבת 1220 פלשו לכאן המונגולים בראשות ג'ינג'יס חאן וכבשו את האדמות.

במאה ה־14 צץ דמות מרכזית: טימור לנג (1336, 1405), המכונה במערב טמרליין. הוא ביסס אימפריה חזקה והקנה חשיבות מיוחדת לסמרקנד. טימור שלח אמנים מכל רחבי האימפריה והפך את העיר למרכז תרבותי גדול. באוכלוסייה התקבצו אנשים ממדינות רבות, יוונים, סינים, פרסים ואחרים.

לאחר מכן צצו ערי מדינה מוסלמיות נפרדות, חלקן עם קשרים קרובים לפרס דרך נישואין ושפה משותפת.

בשנת 1865 כבשה האימפריה הרוסית את טשקנט ובהדרגה את כל מרכז אסיה. עד 1876 רוסיה ביטלה את שלטון קוקנד, אך אפשרה לאמירות בוכרה וחיווה להישאר כמדינות חסות. רוסיה הקימה את חבל טורקסטן, השקיעה בתשתיות ועודדה התיישבות רוסית. בתקופה הסובייטית הפכו שטחי אוזבקיסטן למרכז לגידול כותנה, הצמח שממנו מייצרים בדים, וניצלו את מקורות המים בצורה מוגזמת.
השימוש המאסיבי במים ובכימיקלים גרם להתכווצות ימת אראל עד פחות משליש משטחה המקורי. בכך נוצר משבר סביבתי גדול, ורבים משטחי האדמה זוהמו.

אוזבקיסטן הכריזה על עצמאות ב־31 באוגוסט 1991. ה־1 בספטמבר הוכר כיום חג לאומי. בדצמבר 1991 נבחר אסלאם קרימוב לנשיא, אך הבחירות נחשבו על ידי משקיפים רבים ללא חופשיות וללא הוגנות.
המדינה ניסתה להפחית את התלות בחקלאות ולפתח משאבי טבע כמו נפט ומינרלים. עם זאת, בעיות חברתיות וביטחוניות עלו: אקטיביסטים וקבוצות קיצוניות ניסו להרחיב את השפעתם. בפברואר 1999 הייתה פגיעה ברכב תופת בטשקנט; הממשלה האשימה את התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן.
במהלך שנות ה־2000 אירעו כמה ניסיונות חדירה ופעולות אלימות ממדינות שכנות. ב־2004 סדרת פיצוצים ופעולות אלימות פגעה באזורים שונים, כולל התקפות על שגרירויות. בתגובה הוחמרו פעולות האכיפה והמנע, ורבים נעצרו.

המשטר דיכא גם קריאות לשינוי פנימי. אירועי דיכוי, כגון מה שקרה באנדריג'אן (Andijon) ב־2005, חיזקו את התדמית של שלטון קשוח. מצד המערב הייתה היסוס להתערב עקב דאגה מפני עליית קבוצות אסלאמיות קיצוניות ולשמירה על יציבות אזורית; גם רוסיה ושאר מעצמות שמרו על קשרים עם טאשקנט מטעמים גיאופוליטיים.

בשנת 2016 נפטר קרימוב. סגנו, שווכת מירזיוייב, נכנס לתפקיד המנהיג ונבחר לנשיאות לאחר מכן. בתקופת הממשל שלו (עד 2019) הושקו רפורמות פוליטיות, כלכליות וחברתיות שמטרתן לפתוח את המדינה ולשפר את מעמד האישה, בין שינויים אחרים.

אוזבקיסטן כיום ממשיכה להתמודד עם מורשת היסטורית עשירה, בעיות סביבתיות שדורשות פתרון ונסיון לאזן בין ביטחון, עצמאות פוליטית ופיתוח כלכלי.

אוזבקיסטן היא מדינה במרכז אסיה. היא נמצאת בין שני נהרות גדולים, האמו דריה וסיר דריה. יש שם ערים עתיקות על דרך המשי (דרך סחר ישנה), כמו סמרקנד ובוכרה.

אלכסנדר הגדול עבר פה ב־327 לפני הספירה. הוא נשא שם אישה מקומית. במשך הזמן שלטו באזור עמים שונים, ביניהם הקושאנים.

במאה ה־8 באו לכאן כובשים ערבים. מאוחר יותר, במאה ה־13, הגיעו המונגולים בראשות ג'ינג'יס חאן.

במאה ה־14 הגיע טימור לנג, שנקרא גם טמרליין. הוא בנה את סמרקנד והביא אמנים מכל קצוות העולם.

מאוחר יותר נולדו כאן ערי מדינה מוסלמיות. הן היו קשורות לפרס דרך נישואין ותרבות.

בראשית המאה ה־20 כבש את האזור האימפריה הרוסית. אחר כך הוא היה חלק מברית המועצות. הסובייטים גידלו כאן הרבה כותנה (צמח לבדים). הם השתמשו בהרבה מים, ולכן ימת אראל קטנה מאוד. זה פגע בטבע ובאדמה.

אוזבקיסטן הכריזה על עצמאות ב־1991. אסלאם קרימוב היה הנשיא הראשון. בשנים שאחר כך היו גם בעיות ביטחון, כולל התקפות ופעולות אלימות. לאחר מותו ב־2016 נבחר שווכת מירזיוייב. הוא התחיל לשנות דברים במדינה ולשפר את המצב.

אוזבקיסטן נשארת מדינה עם היסטוריה מרתקת, ערים עתיקות וסיפורים רבים מהעבר.