קמבודיה היא מולדת העם הקמרי. בתור מרכז תרבותי חשוב התבלט בה במיוחד אנגקור, עיר מקדשים גדולה שבזמני הזוהר של האימפריה הקמרית (המאה ה-9 עד ה-13). האימפריה שלטה בחלקים נרחבים של דרום-מזרח אסיה. במאה ה-19 הפכה קמבודיה לפרוטקטורט צרפתי (מדינה עם שליטה חלקית של מדינה אחרת) ולמושבה של צרפת עד אמצע המאה ה-20. ב-1954 קיבלה עצמאות. בשנות ה-70 הגיע המשטר של פול פוט והמפלגה הקומוניסטית הקמבודית, המכונים גם הקמר רוז', למדיניות קיצונית שגרמה למותם של מאות אלפי עד מיליוני אזרחים. כיום קמבודיה היא מונרכיה חוקתית.
העמים הקמרים קיבלו רעיונות ודתות מהודו והשפיעו על האזור. במאות הראשונות הספירה היתה כאן ממלכת פונאן, עם השפעה הודית חזקה ושפה סנסקריט. במאה ה-6 הקמרים הקימו ממלכות עצמאיות, ומ-802 צמחה האימפריה הקמרית הגדולה. תור הזהב התחיל במאה ה-9 ונמשך עד המאה ה-13. בסביבות שנת 900 ייסד המלך יאסובארמו את אנגקור תום, עיר מקדשים מרשימה שנשארה אחת מהיצירות ההיסטוריות החשובות באזור.
במאה ה-10 אימצה הממלכה את הבודהיזם המהייני (סוג של בודהיזם שמדגיש חמלה ותפיסות רוחניות) והחליף את הדת הברהמינית-הינדית. תחת ג'איואראמן השביעי (1181, 1218) הגיעה התרבות הקמרית לשיא. לאחריו החלה שקיעה איטית. גורמים חשובים היו פלישות שכנות, סכסוכים שושלתיים, ובעיות במערכת ההשקיה שהייתה בסיס כלכלי לחקלאות האורז.
ממרכז הכוח של אנגקור ועד למאה ה-15 נעשתה קמבודיה חלשה יותר. הממלכה איבדה שטחים עשירים, ובמאה ה-17 ו-18 נחלשה תחת לחצים של וייטנאם וסיאם (תאילנד). בשנים אלו הגיעו גם משם נוכחות פורטוגזית וספרדית.
ב-1863 הפכה קמבודיה לפרוטקטורט צרפתי. הצרפתים שלטו בה במגוון דרכים עד מלחמת העולם השנייה, כאשר יפן כבשה זמנית את האזור. לאחר המלחמה חזרו השלטונות הצרפתיים, ובשנות ה-40 התחיל הנסיך נורודום סיהאנוק לפעול לעצמאות. ב-1953 הכריז סיהאנוק על עצמאות קמבודיה בפועל.
לאחר ההכרזה על עצמאות הוכרזה מלוכה חוקתית ב-1947. ב-1955 ויתר סיהאנוק על הכתר לטובת אביו אך המשיך לשלוט בפוליטיקה. מדיניות החוץ של קמבודיה נודעה כנייטרלית, אך בשנות ה-60 חלקים מהממלכה שימשו בסיס לצפון וייטנאם ולוייטקונג. ארצות הברית הגיבה בהפצצות שנמשכו כמה שנים ושיבשו את חיי האוכלוסייה הכפרית והעירונית.
באותה תקופה צמחו מתחים פנימיים. השמאל רדיקלי קיבל תמיכה חלקית מחינוך מחוץ למדינה, ומנהיגים כמו פול פוט עלו לבולטות. קבוצות אלו, שנודעו מאוחר יותר כקמר רוז', פיתחו אידאולוגיה קומוניסטית קיצונית.
בשנת 1970 הודח סיהאנוק ולון נול הכריז על הרפובליקה הקמרית. המלחמה באזור הצטברה כאשר ארצות הברית ודרום וייטנאם ניסו לפגוע בבסיסים של צפון וייטנאם בתוך קמבודיה. ההפצצות והקרבות גרמו לגלי עקירה אל הערים ולחולשה כלכלית וחברתית.
המורדים הקומוניסטים (CPK) צברו כוח והתעקשו להמשיך במאבק. ב-1975 התמוטטה ממשלת הרפובליקה הקמרית ופנום פן נפלה לידי הקמר רוז'.
הקמר רוז' פינו את הערים וכפו על התושבים לחיות ולעבוד בחוות חקלאיות משותפות. פול פוט ונציגיו הנהיגו מדיניות חברתית-כלכלית קיצונית. דיבור בשפות זרות, פעילויות דתיות והקשרים עם חוץ המדינה הוגבלו. הארגון ביטל מוסדות כלכליים מקובלים, והשעות הקשות הובילו לחוסר מזון ולמחלות בקנה מידה עצום.
המדיניות והמאורעות בתקופת הקמר רוז' גרמו למותם של מספר רב של אזרחים. הערכות שונות נותנות מספרים שבין כמיליון ל-שלושה מיליון הרוגים. הסיבות כללו רעב, עבודת כפייה, הוצאות להורג ואלימות בתוך המשטר. המספרים נותרו שנויים במחלוקת, אך ברור שמדובר באסון אנושי רחב היקף.
המשטר כרת בריתות וניהל עימותים. קמבודיה התקרבה לסין אך נתקלה בעימותים עם וייטנאם. בסוף שנות ה-70 פלשה וייטנאם והדיחה את משטר הקמר רוז'. ההנהגה הקמר רוז' נחלשה ונמלטה לגבול עם תאילנד.
ב-1979 הקימה וייטנאם ממשלת מעבר בראשות הנג סמרין. פליטים רבים חיפשו מחסה בגבול תאילנד. הקהילה הבינלאומית סיפקה סיוע הומניטרי נרחב. צבא וייטנאם המשיך לשלוט בחלקים מהארץ עד 1989, אך הוקשו לוחשות ההתנגדות והשחזור לא התנהל במהירות.
בשלהי שנות ה-80 ותחילת ה-90 נערכו שיחות בינלאומיות בפריז. הושגו הסכמות לשיקום, לפינוי כוחות זרים, ולחזרת פליטים. האו"ם פעל להשיב שקט ולתמוך בבחירות ובשיקום.
ב-1993 נערכו בחירות בחסות האו"ם. נבחרה ממשלת קואליציה בראשות סיהאנוק, והושבה המונרכיה החוקתית. מאז חלה יציבות יחסית, אם כי לא בלי בעיות פוליטיות מקומיות. בשנות ה-90 המאוחרות התמוטטה חזית הקמר רוז', ופול פוט מת כמה שנים לאחר מכן. ב-2004 ויתר סיהאנוק על התפקיד, ונורודום סיהאמוני הוכרז למלך החדש.
קמבודיה היא ארץ בדרום-מזרח אסיה. העם הקמרי בנה לפני הרבה זמן את העיר אנגקור. אנגקור מלאה במקדשים גדולים ומרגשים.
לפני שנים רבות הקמרים בנו ממלכה חזקה. הם קיבלו רעיונות מהודו, כמו דתות ושפה. אנגקור הייתה בירתם והיתה מפוארת.
לאחר זמן ארוך הקמבודיה נחלשה. שכנים חזקים לקחו אדמות חשובות, והמדינה איבדה כוח.
במאה ה-19 הפכו הצרפתים לשליטים על קמבודיה. במאה ה-20 קמבודיה קיבלה שוב חופש.
בשנות ה-60 וה-70 הייתה מלחמה באזור. חיילים זרים תקפו, והרבה אנשים ברחו לערים.
הקמר רוז' היו קבוצה של שליטים שהשליטו חוקי חיים קשים. הם גרמו לכך שאנשים יעברו מהערים לכפרים לעבוד בשדות. המצב היה רע וחלק גדול מהאנשים מתו ברעב ובמחלות.
בסוף שנות ה-70 נכנסו כוחות וייטנאמיים וקמו מהלכים להחליף את המשטר. קמו מחנות פליטים רבים. העולם עזר לקמבודיה בשיקום ובחזרת האנשים הביתה.
ב-1993 התקיימו בחירות חופשיות. הוחזרה המלוכה החוקתית. מאז קמבודיה עבדה על בניית המדינה מחדש, ובסוף שנות ה-90 הפסיקה תנועת הקמר רוז' לפעול. ב-2004 הוכתר מלך חדש.
קמבודיה היום היא מדינה ששוקמת לאחר שנים קשות. יש בה אתרי טבע ומקדשים עתיקים רבים ללמוד על ההיסטוריה שלה.
תגובות גולשים