היפופוטם ננסי

בהמות ננסי (שם מדעי: Choeropsis liberiensis) הוא יונק גדול ממשפחת ההיפופוטמיים, אנדמי ליבשת מערב אפריקה. "אנדמי" כאן פירושו שחי רק ביערות ובביצות של אזור זה. הוא המין הקטן מבין שני ההיפופוטמיים החיים היום, כשהאחר הוא ההיפופוטם הגדול יותר.

המין זה מתחלק לשני תת-מינים שתועדו בעבר: הליברי, שעדיין קיים, והניגרי, שנראה כנכחד במאה ה-20. כל הפרטים שנחקרו בגני חיות הם מהתת-מין הליברי.

המוצא האבולוציוני של ההיפו הננסי דן בקשר בינו לבין ההיפופוטם ובין לווייתנאים. מחקרים מציעים שהם חולקים אב קדמון מימי למחצה. המין נחשב קדום יחסית בתוך משפחתו, והשושלות המודרניות התפצלו לפני מיליוני שנים.

ההיפו הננסי קטן משמעותית מההיפופוטם: כתפיו 75, 83 ס"מ, אורכו 150, 177 ס"מ, ומשקלו 180, 275 ק"ג. עורו כהה, מפריש הפרשה ורדרדה שנקראת "זיעת דם" אך אינה דם. הפרשה זו כנראה מגנה מפני חיידקים ושמש. עצמותיו יחסית דקות יותר, ויש לו רגליים וצוואר ארוכים יותר מראש קטן יותר. התאמות אלה עוזרות לו לנוע ביער.

היפו ננסי הוא בעל חיים בודד ופעיל בעיקר בלילה. הוא נוהג לשהות בקרבת מים כדי לשמור על לחות עורו. רוב היום הוא מסתתר במימי נחלים ונהרות. בלילה הוא יוצא לחפש אוכל ביער. הוא מסמן את דרכו בשתן ומחפש מזון במשך כ-שש שעות ביום. התזונה שלו כוללת שרכים, צמחים דו-פסיגיים ועצים ופירות שנופלים לרצפת היער.

המין מגיע לבגרות מינית בגיל 3, 5 שנים. מחזור הייחום של הנקבה הוא כ-35.5 ימים, והייחום נמשך יום עד יומיים. בהוללות שבשבי הם בדרך כלל מונוגמיים (זוג יחיד). ההיריון אורך כ-180, 210 ימים, ובדרך כלל נולד גור יחיד. הגורים שוקלים בלידה כ-4.5, 6.2 ק"ג ויכולים לשחות כמעט מיד.

מרבית האוכלוסייה חיה בליבריה. אוכלוסיות קטנות נמצאות בחוף השנהב, בגינאה ובסיירה לאון. ההיפו חי קרוב לנהרות שעוברים בתוך יערות צפופים. התפוצה מפוזרת וקטועה, מה שמקשה על שרידות האוכלוסיות.

ההיפו הננסי מוגדר בידי IUCN כ"בסכנת הכחדה". הערכות מצביעות על פחות מ-3,000 פרטים בטבע. האיום העיקרי הוא אובדן בתי הגידול עקב בירוא יערות והמרת שטחים לחקלאות והתיישבות. בירוא היערות גורם לפיצול האוכלוסיות ולהקטנת המגוון הגנטי. בצד זה, הציד קיים אבל פחות נרחב, והטורפים הטבעיים הם בעיקר נמרים, תנינים ופיתונים.

המין מתרבה היטב בשבי, ותוחלת חייו שם גבוהה יותר מאשר בטבע. בשל כך נערך רוב המחקר עליו בגני חיות. ההגנה כוללת כלים בינלאומיים, והוא נכלל ברשימות של CITES.

ההיפו הננסי היה ידוע רק למקומיים עד המאה ה-19. מדענים אירופאים תארו אותו לראשונה במאה ה-19, וחלק מהפרטים הובאו לגני חיות באירופה ובארצות הברית. סביבו נוצרו גם אגדות מקומיות, כמו סיפור על יהלום שנמצא בפיו ומאיר בלילה.

בהמות ננסי הוא היפופוטם קטן יחסית. הוא חי רק במערב אפריקה. "חי רק" פירושו אנדמי.

היו שני סוגים בעבר. היום קיים רק הסוג הליברי.

ההיפו קטן יותר מההיפופוטם. כתפיו כ-80 ס"מ ומשקלו עד כ-275 ק"ג. עורו כהה ומפריש חומר ורדרד שנקרא "זיעת דם". החומר הזה אולי מגן מפני שמש וחיידקים.

הוא פעיל בלילה. ביום הוא נח ליד נהרות ונהרות זורמים. בלילה הוא יוצא לאכול צמחים ופירות שנפלו על הרצפה של היער. הוא אוהב להיות לבד או בקבוצה קטנה.

הוא גדול ובוגר בגיל 3, 5 שנים. ההיריון של האם נמשך כ-6, 7 חודשים. בדרך כלל נולד גור אחד. הגור יכול לשחות כמעט מיד.

הוא נפוץ בעיקר בליבריה. קיימים גם מעט פרטים בחוף השנהב, בגינאה ובסיירה לאון. הוא חי קרוב לנהרות בתוך יערות.

יש פחות מ-3,000 היפואים ננסיים בטבע. הסכנה העיקרית היא כריתת יערות. כריתת יערות מקטינה את המקום לחיות בו. המין מוגן ברשימות בינלאומיות.

הוא היה מוכר רק לאנשים באזורו עד המאה ה-19. ידועים סיפורים עממיים על ההיפו, כמו סיפור על יהלום שבפיו.